סארין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גז הסארין (שם כימי: O-איזופרופיל מתילפוספונופלואורידט) הוא גז עצבים על בסיס זרחן אורגני, שסונתז לראשונה בשנת 1938 בגרמניה. הגז הוא חסר ריח ובעל צבע חום בהיר בצורתו הנוזלית, הוא מתאדה בקלות בטמפרטורת החדר ובעל "חיי מדף" קצרים של כמה שבועות עד חודשים.

השפעת גז הסארין על מערכת העצבים היא קטלנית - הגז חודר דרך מערכת הנשימה ואף דרך העור, ובדומה לרוב גזי העצבים פוגע במערכת העצבית של קורבנותיו. הוא מדכא את האנזים כולין אסטראז, כך שמעוכב פירוק הנוירוטרנסמיטור אצטילכולין ונפגעת יכולת מערכת העצבים לפקד על השרירים.

תסמינים ראשונים של חשיפה לסארין הם נזלת, כיווץ שרירי החזה והתרחבות האישונים. לאחר מכן מופיעים קשיי נשימה, בחילה והפרשת רוק מוגברת. לבסוף מאבד הקורבן את השליטה על הסוגרים ועל שרירי השלד, כתוצאה מכך נגרמות עוויתות ומוות בחנק.

מספיקה חשיפה ל 0.01 מיליגרם סארין לק"ג משקל גוף כדי לגרום מוות תוך דקה. עוצמתו, לפי הערכות, היא פי 500 מגז הציאניד. הזרקה מיידית של אטרופין או חומרים אחרים המשמשים מעכבים תחרותיים לאנזים כולין אסטראז אך אינם פוגעים בו, מהווה תרופה יעילה.

גז הסארין עלה לכותרות לאחר שכת אום שינריקיו היפנית פיזרה אותו ברכבת התחתית של טוקיו בשנת 1995, ולאחר שבמלחמת המפרץ נמצאו טילים עיראקיים שהכילו אותו.

ב11 במאי 2004, נעשה שימוש בכמות קטנה של סארין בפיגוע תופת שבוצע על ידי קבוצת טרוריסטים כנגד חיילים אמריקניים בעיראק. אף על פי שאיש לא נפגע כתוצאה ישירה מהכימיקל, שניים מהחיילים טופלו בהתאם מחשש לחשיפה.

כמו כן, בסדרת הטלוויזיה "The Grid" נרקמה עלילה סביב מקרה של דליפת גז סארין באכסניה בלונדון, בה נהרגו 19 אנשים כתוצאה משאיפה (הסיפור אינו מבוסס על מקרה אמיתי).