נותר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נותר הוא מושג הבא לתאר מצב בקרבן שהוקרב על המזבח, ולא נאכל בתוך זמן קצוב שקבעה התורה לאוכלו. הזמן המוקצב משתנה בין סוגי הקרבנות השונים. לדוגמה: קרבן שלמים נאכל ביום הקרבתו, בלילה שלאחר מכן ועוד יום נוסף (עד הלילה). ובלשון המשנה : לשני ימים ולילה אחד. לאחר זמן זה אם לא אכלו את הקרבן הוא נהפך לנותר.
בתורה קיים איסור להותיר את בשר הקרבן מעבר לזמנו:
- לגבי קרבן הפסח: "ולא תותירו ממנו" (שמות י"ב, י').
- לגבי קרבן חגיגה: "ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב" (דברים ט"ז, ד').
- לגבי קרבן פסח שני: "לא ישאירו ממנו עד בקר" (במדבר ט', י"ב).
- לגבי קרבן תודה: "בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָכֵל, לֹא-תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר: אֲנִי, יְהוָה. " (ויקרא כ"ב, ל').
- לגבי קרבן שלמים: "וּבְשַׂר, זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו--בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ, יֵאָכֵל: לֹא-יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ, עַד-בֹּקֶר." (ויקרא ז', ט"ז).
איסור זה נלמד גם לשאר הקרבנות.
אם הותירו את הקרבן יש מצוות עשה לשרוף את הנותר באש:
"וְהַנּוֹתָר, מִבְּשַׂר הַזָּבַח--בַּיּוֹם, הַשְּׁלִישִׁי, בָּאֵשׁ, יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז', י"ז).
כמו כן יש איסור לאכול את הנותר. האיסור נלמד מהפסוק "לא יאכל כי קדש הוא" (שמות כ"ט, ל"ד). העונש על אכילת הנותר הוא כרת: "וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא, כִּי-אֶת-קֹדֶשׁ יְהוָה חִלֵּל; וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ." (ויקרא י"ט, ח').
על איסור הותרת הקרבן אין לוקים כיון שלאחר הותרת הקרבן מתחייבים בשריפתו והרי הותרת הקרבן היא לאו הניתק לעשה.
