נוט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נוט (במצרית עתיקה: "שמים") היא אלת השמיים במיתולוגיה המצרית. בין תאריה: "מכסת השמיים", "המגינה", "השולטת בכל" ו"היא המחזיקה אלף נשמות". נאמר עליה שגופה ענק ומלא כוכבים ושהיא בתו של רע ואחותו ואישתו של גב - אל האדמה אשר ביחד הולידו את אוזיריס, איזיס, סת ונפתיס.
האלה נוט סימלה באמונה המצרית את האמונה בחיי נצח ובקימה לתחייה - המצרים האמינו שמדי ערב בולעת האלה נוט את השמש למשך הלילה, השמש עברה דרך קיבת האלה במשך כל הלילה, ומדי בוקר נולדת השמש מחדש מתוך רחם האלה.
המצרים האמינו כי נוט מהווה מחסום בין הכוחות הכאותיים שמחוץ לעולם, לעולם המסודר והרציונלי - ומסיבה זו מתוארת כאישה בצורת קשת המגינה על העולם הנמצא מתחת בטנה.
בספר המתים מתוארת נוט כאלה המגינה על המתים, מאכילה ומשקה אותם.
| נוט בכתב חרטומים | ||
|
