משבר ליטל רוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משבר ליטל רוק הוא משבר שאירע בשנת 1957 על רקע קיום אינטגרציה בין האפרו- אמריקנים ללבנים בבתי הספר הציבוריים של ארצות הברית של אמריקה.

התלמידים שסביבם נסב המשבר, יחד עם פעילת זכויות האדם שתמכה בהם, דייזי בייטס (עומדת, שנייה מימין)

[עריכה] פסק דין: בראון נגד מועצת החינוך

ערך מורחב – פסק דין בראון נגד מועצת החינוך

בשנת 1954 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך כי ההפרדה הגזעית שהייתה נהוגה עד אז בבתי ספר נוגדת את החוקה האמריקאית ולפיכך אינה חוקית. בעקבות התקדים שיצר פסק דין זה נרשמו בשנת 1957 תשעה ילדים אפרו-אמריקאים לבית הספר התיכון המרכזי של ליטל רוק, ארקנסו.

[עריכה] המאבק

ב-4 בספטמבר,1957 ניסו התלמידים האפרו-אמריקאים להיכנס לבית הספר. פאבוס, מושל ארקנסו, ממתנגדי האינטגרציה, הורה לחיילי המשמר הלאומי לחסום בגופם את דרכי הגישה של הילדים. ב-23 בספטמבר ניסו התלמידים להיכנס, ונחסמו בשנית. למחרת, ב-24 בספטמבר 1957, שלח הנשיא אייזנהאואר את הדיוויזיה המוטסת ה-101 לליטל רוק כדי לאכוף את החלטת בית המשפט העליון ולספק הגנה על גופם ועל זכויותיהם של התלמידים. פעולה זו שנתפסה על ידי דרומיים רבים כפלישה שנייה של כוחות הצפון גרמה לתסיסה רבה ופעולות אלימות מצד מתנגדי האינטגרציה. תשעת התלמידים למדו באותה השנה, אבל סבלו במשך תקופה זו מאלימות פיזית ומילולית. בשנה העוקבת, 1958, ליטל רוק סגרה את בתי הספר הציבוריים שלה כדי להימנע מקיום האינטגרציה.

[עריכה] אחרי הפרשה

במשך התקופה בה סבלו התלמידים מהתעללויות שונות, הם קיבלו סיוע וייעוץ מדייזי בייטס, עיתונאית ופעילת זכויות אדם. בייטס ותשעת התלמידים קיבלו את מדליית ספרינגארן בשנת 1958. בשנת 1996, שבעה מתוך תשעת התלמידים הופיעו בתוכנית הטלוויזיה של אופרה ווינפרי בה הם פגשו שוב חלק מהתלמידים הלבנים שהתעללו בהם בשעתו כמו גם תלמיד אחד שהתחבר איתם. תשעת התלמידים זכו במדליית הכבוד של הקונגרס האמריקני ב9 בנובמבר 1999.

בית הספר התיכון של ליטל רוק מתפקד עדיין כבית ספר של מחוז ליטל רוק, ומאכסן כיום בתוכו גם מוזיאון בנושא זכויות אדם להנצחת אירועי 1957.

[עריכה] השפעת הפרשה

הפרשה השפיעה מאוד על תחומי זכויות האזרח וזכויות האדם, וכן היווה תקדים לאינטגרציה בעולם כולו. הייתה זו תקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה ומלחמת קוריאה, שבהן נלחמו חיילים שחורים לצד חיילים לבנים. בשובם של החיילים הביתה, נאלץ הציבור האמריקאי והשלטונות האמריקאיים לקבל את השחורים כשווים בין שווים, שכן לא היה אפשר לתת להם להיהרג בחזית ולמנוע מהם זכויות של אנשים לבנים. הפרשה כולה היא אבן יסוד בזכויות האדם בכלל ובזכויות האפרו- אמריקנים בפרט.

ערך זה הוא קצרמר בנושא חינוך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.