מרדכי טננבוים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי טננבוים (תמרוף) (1917 - אוגוסט 1943) ממקימי הארגון היהודי הלוחם. פיקד על הארגון בגטו ביאליסטוק. ב15 באוגוסט 1943 פיקד על המרידה בגטו כנגד הגרמנים. לאחר דיכוי המרידה התאבד, על מנת שלא ליפול חי בידי הנאצים.
טננבוים נולד בוורשה, והיה חניך תנועת הנוער דרור. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיע לוילנה, והיה שם ממארגני המחתרת היהודית. לאחר שהתגלה דבר הרצח בפונאר יצר טננבוים קשר עם אנטון שמיד, חייל אוסטרי שסייע ליהודי ביאליסטוק, אשר העביר אותו ואת אנשיו למקום מקלט בביאליסטוק. בשנת 1942 הגיע לוורשה, ושם היה בין מקימי הארגון היהודי הלוחם, ובין מארגני ומתכנני מרד גטו ורשה.
באמצע 1942 שב בשליחות הארגון לביאליסטוק. בביאליסטוק אירגן את לוחמי המחתרת היהודים ועמד בראשם. בתנועת המרד, שכללה חברים בקיבוץ שכונה "קיבוץ תל חי", ובו, בין היתר, אנשי השומר הצעיר ואנשי דרור, הוחלט כי עם התחלת האקציות יילחמו אנשי התנועה ברחובות ביאליסטוק, ולאחר מכן ינסו להמלט אל היערות ולהמשיך שם כפרטיזנים. הגטו עבר מספר אקציות גדולות, במהלך שנת 1943, וחברי המחתרת שנותרו בו, הרגישו כי הינם הלוחמים האחרונים לאחר חיסול הגטאות בורשה בבנדין ובצ'נסטוחוב.
ב-15 באוגוסט 1943 החלו הגרמנים בכיתור הגטו. טננבוים וחבריו נלחמו במשך ארבעה ימים אל מול הכוחות הגרמנים העדיפים. בסיום הלחימה התאבד טננבוים יחד עם חברו ללחימה דניאל מושקוביץ' על מנת שלא ליפול חי בידי הגרמנים. אחרים, כחייקה גרוסמן הצליחו להמלט אל היערות.
במהלך הלחימה הסתיר טננבוים במקום מקלט בביאליסטוק רשימות אישיות, ורשימות ארכיוניות שנאספו ביחד עם צבי מארסיק. רשימות אלו נמצאו ב-1945 וקובצו לספר בשם "דפים מן הדליקה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אחותו, נינה טננבוים-בקר פירסמה ביוגרפיה של טננבוים בשם "גיבור הגטאות" שיצאה בהוצאת "מערכות" בשנת 1980.
[עריכה] לקריאה נוספת
- יצחק צוקרמן, משה בסוק (עורכים), ספר מלחמות הגטאות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1956.
