מערכת הפועל בעברית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
הפועל בשפה העברית הוא מילה המבטאת פעולה מסוימת או הימצאות במצב מסוים. הפועל נוטה לפי גוף ולפי זמן; בעברית שלושה גופים ושלושה זמנים. את הפעלים מרכיבים בדרך כלל שלושה (לעתים ארבעה או, באופן נדיר, חמישה) עיצורי שורש, וגם מוספיות (תחיליות, תוכיות, פנימיות). הטיית הפעלים נעשית על פי תבניות קבועות המכונות בניינים.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגוף בפועל
בכל פועל מובע גוף כלשהו. למשל, כשאומרים:"הגעתם", הכוונה היא ל"אתם הגעתם". בעברית קיימים שלושה גופים:
|
|
|
||||||||||||||
בזמן הווה נוטים הגופים השונים באופן זהה, וקיימת רק צורות "יחיד" או "יחידה" ו"רבים" או "רבות". מצורת הפועל עצמה לא ניתן לדעת את הגוף אלא אם כן כינוי הגוף מופיע לפני הפועל או לפני מילה אחרת המראה מיהו הגוף המדובר.
לדוגמה: הבנות משחקות בחדר — פועל בגוף שני. אנו משחקות בחדר — צורה זהה אך בגוף ראשון
[עריכה] הזמן בפועל
קיימים שלושה זמנים: עבר, הווה ועתיד. בנוסף קיימת צורת ציווי שהיא הוראה או פקודה שנגזרת מצורת העתיד, ולפיכך אין מתייחסים אליה כזמן נפרד. ב"ציווי" מטים את הפועל בגוף שני בלבד, מכיוון שאין הגיון בציווי עצמי או בפני אדם שלא נוכח. כל פועל נוטה אחרת בזמנים השונים. למשל, נטיית השורש ש.ר.ק. בגוף שלישי יחיד היא בעבר - "שרק", בהווה - "שורק" ובעתיד - "ישרוק".
למערכת הפועל משתייכת גם צורת המקור. לדוגמה: "שמור", "הפסיק", "אכול". לצורה זו אין זמן ואין גוף, אלא רק שורש ובניין.
[עריכה] מוספיות בפועל
מוספיות הן אותיות שמתווספות לעיצורי השורש. קיימים שלושה סוגי מוספיות:
[עריכה] מוספיות תחיליות
מוספיות אלו באות לפני עיצורי השורש, והן בדרך כלל מסמנות זמן, כינוי גוף ולעתים גם בניין.
לדוגמה: נִתְכַּתֵּב, [נִתְ]כַּתֵּב- האות נ מציינת את כינוי הגוף, מדברים, ואת הזמן, עתיד, האות ת מציינת את בניין הִתְפַּעֵל.
[עריכה] מוספיות תוכיות
מוספיות אלו מופיעות בין עיצורי השורש והן מסמנות את הבניין.
לדוגמה: מכְתִּיבִים, מכְתִּ[י]בִים- האות י מציינת את בניין הִפְעִיל.
[עריכה] מוספיות סופיות
מוספיות אלו מופיעות לאחר עיצורי השורש והן מסמנות כינוי גוף, זמן ומספר.
לדוגמה:
א)שוֹמְרִים, שוֹמְרִ[ים]- האותיות י ומ מציינות את כינוי הגוף, רבים, את הזמן, הווה ואת המספר, רבים.
ב)שָמַרְנוּ, שָמַרְ[נוּ]- האותיות נ וי מציינות את כינוי הגוף, מדברים, את הזמן, עבר ואת המספר, רבים.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הערך מערכת הזמנים בלשון המקרא ובעברית החדשה ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת
