מס ארגון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מס ארגון, דמי יצוג או דמי טיפול הוא סכום המנוכה משכרם של עובדים ומועבר לארגון העובדים המייצג את מרבית העובדים במקום העבודה (בדרך כלל הסתדרות העובדים הכללית), בהתאם להסכם קיבוצי או לצו הרחבה שבהם נקבע ניכוי זה, זאת גם אם שכירים אלו אינם חברים בארגון העובדים. ההצדקה להפרשה זו היא שארגון העובדים חותם על הסכמים קיבוציים עם המעסיקים (כגון הסכמי תוספת יוקר, הוצאות נסיעה, דמי הבראה וכדומה) ומהם נהנים גם העובדים שאינם חברים באותו ארגון עובדים. דמי הטיפול מבקשים להתמודד עם בעיית הטרמפיסט.

נכון לשנת 2008, שיעורו המקסימלי של מס ארגון הוא 0.85% מהשכר. גובהו המרבי של מס ארגון נקבע בתקנות שהותקנו מכוח חוק הגנת השכר.

העברת דמי הטיפול לארגון העובדים של הרוב היא ברירת המחדל, ועובד לא מאוגד נדרש אכן לשלם. עם זאת באם מאוגד העובד בארגון עובדים מתחרה (למשל בהסתדרות העובדים הלאומית כאשר מרבת העובדים מיוצגים על ידי הסתדרות העובדים הכללית החדשה) יועברו דמי הטיפול שלו לארגון שלו.

יתירה מזו, החוק הישראלי קובע במפורש שיש לבצע אבחנה בתוך התשלום לארגון ולהפריד מתוכו את המרכיב שמממן פעילות פוליטית. העובד הלא מאוגד משלם אך ורק עבור הטיפול של הארגון בעניינו. לעומת דמי טיפול, לא ניתן לכפות תשלום "דמי חבר" לארגון.

הבעיה בארץ לאור קיומה של חלופה התאגדותית פחות אקוטית. בקנדה התעוררה שאלה משמעותית בתחום לאור המעורבות הגבוהה של ארגוני העובדים בפוליטיקה. למרות הבעייתיות הרבה לאור המציאות הקנדית החליט בימ"ש בעניין Lavigne שלא להתערב ולאפשר גביית דמי טיפול מעובדים.