מלחמת מנע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת מנע היא, תוצאה של החלטה פוליטית על פעולה צבאית שנועדה למנוע מהאויב להיערך למלחמה ולתקוף ראשון. היוזמה למלחמת מנע נובעת מן האמונה שההתנגשות עם האויב היא בלתי נמנעת והסיכון הכרוך בדחיית ההתנגשות גדול מהסיכון הכרוך במלחמה מיידית.
על מדינה היוצאת למלחמת מנע להביא בחשבון את הקושי להצדיק את המלחמה בפני הקהילה הבינלאומית ואף בפני אזרחיה, שכן הסכנה שהניעה אותה לצאת למלחמה אינה מיידית ועל כן היא עלולה להצטייר כצד שתקף ללא עילה למלחמה.
מלחמת ששת הימים ביוני 1967 נחשבת דוגמה מובהקת למלחמת מנע. גיוס ותמרוני הצבא המצרי היוו איום מתמיד על מדינת ישראל. מדינת ישראל נאלצה לגייס בפעם השנייה באותה שנה את צבא המילואים ולגרום נזק אדיר למשק הישראלי על מנת להיות מוכנים למתקפה מצרית אם תבוא. ביוני 1967 בחרו קברניטיה של מדינת ישראל במלחמת מנע על מנת לסיים מצב איום מתמיד זה.
הצד הטקטי של ההחלטה הפוליטית על מלחמת מנע היא מתקפת נגד מקדימה - כלומר מהלומה צבאית המעבירה את הלחימה לשטח האויב.
תקיפת הכור הגרעיני בעיראק על ידי ישראל הייתה אף היא בגדר מתקפת מנע (שלא התפתחה לכלל מלחמה), משום שהכור לא היווה איום מיידי על ישראל, אך ברור שישראל לא יכלה להסכים עם הפעלתו, עקב האיום שיצר לביטחונה.
