מלחמת לנדסהוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מלחמת לנדסהוט הייתה מלחמת אזרחים בגרמניה, שהתחוללה על רקע ויכוח על ירושת דוכסות לנדסהוט, (דרום מזרח בוואריה) בין השנים 1503 ו-1505.

[עריכה] הרקע לפרוץ המלחמה

הדוכס מלנדסהוט, גיאורג, ואשתו הדוויג ממשפחת היגילונים (משפחת המלוכה של פולין במשך שנים רבות) מתו בזה אחר זה, (1502-1503), ולא השאירו יורש זכר. על פי החוק הקיסרי, נכסים אלו היו "נכסי מתנה" ורק יורש זכר יכול לרשת אותם. בתו של גיאורג, אליזבת, שהייתה נשואה לרוזן רופרכט מפפאלץ, (היה אמנם שייך לענף אחר של משפחת ויטלסבאך, אך בפועל היה קשור לנסיך הבוחר מפפאלץ, כאחיינו) ניסתה יחד עם בעלה ובתמיכת הנסיך לתפוס את השלטון על לנדסהוט. משפחת ויטלסבאך, שהייתה אז השלטת בבוואריה, ובייחוד הרוזן אלברכט ממינכן, החליטו להעביר את העניין לבית הדין של הקיסר מקסימיליאן הראשון, שהכריע לטובתם. משסירב הרוזן רופרכט, פקד הקיסר לגרשו מגרמניה, וכן את הנסיך הבוחר מפפאלץ. מאותו רגע פרצה מלחמה, שהקיפה את כל חבל הריין, עד לשלהי 1505.

[עריכה] מהלך המלחמה וסיומה

כוחות פפאלץ היו מלכתחילה קטנים למדי, ומה גם שהקיסר צירף לכוחות בית ויטלסבאך את חייליו השכירים. בהדרגה נחלשו כוחות פפאלץ, עד שבשנת 1505 מתו הרוזן רופרכט ואשתו אליזבת. באסיפת הממלכה בקלן חילק הקיסר את דוכסות לנדסהוט, כאשר רובה ניתנה לבית ויטלסבאך, ומיעוטה, בעיקר דוכסות נויבורג, ניתן לבנם של רופרכט ואליזבת, אוטו היינריך, וכך נחתם ההסכם ב-30 ביולי 1505.