מלחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בתופעת טבע. אם התכוונתם למשמעויות נוספות של המושג "מלחה", ראו מלחה (פירושונים).

מלחה (סבחה) היא קרקע בעלת ריכוז מלחים גבוה מדי לשימוש חקלאי. היא נוצרת בדרך כלל באזור חם, בעל ניקוז פנימי, כלומר שאינו מתנקז למקום נמוך יותר. המים הזורמים למקום מתאדים, ומותירים אחריהם מלחים, בעיקר מלח בישול. אדמת המקום הופכת מלוחה יותר ויותר עם הזמן. אם כמות המים המנוקזת לאזור גבוהה יותר מאשר הספק האידוי של המקום הנמוך, יווצר במקום אגם מלוח כדוגמת ים המלח או ימת המלח הגדולה שביוטה.

הצומח באדמה זו מצומצם, ומותאם לתנאי הסביבה, בין אם על ידי הימנעות ממליחות (מניעת חדירת מלח לצמח) ובין אם על יד סובלנות למליחות (התמודדות עם מלח שחדר לצמח). צמחים בעלי יכולות אלה, אשר מסוגלים להשלים מחזור חיים שלם במלחה, קרויים הלופיטים. ניתן לנצל אדמת מלחה לחקלאות לגידול צמחים שאינם מותאמים למליחות רק בשוליה של המלחה, ורק לאחר הצפה ושטיפה מרובה.

הנביא ירמיהו מציין את הישיבה במלחה כעונש:

	והיה כערער בערבה, ולא יראה כי-יבוא טוב; ושכן חררים במדבר, ארץ מלחה ולא תשב.
-- ירמיהו י"ז ו'

בארץ ישראל קיימות מלחות בערבה (לדוגמה, בחי בר יטבתה), בבקעת יריחו מואדי מליח בצפון ועד ים המלח בדרום, וכן בדרום בקעת בית שאן.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מלחות וצמחי מלחה מאת גדי פולק
• החי והצומח במישור החוף