מכר מותנה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מֶכֶר מֻתְנֶה או מִשְׁגּוֹר (קוֹנְסִיגְנַצְיָה) הוא שיטת התקשרות בין ספק ללקוח שבה הסחורה נמצאת בבעלות הספק עד לרגע בו היא יוצאת מידי הלקוח - נמכרת ללקוח סופי או מוכנסת לשימוש.
שיטת הקונסיגנציה יכולה לפעול כאשר אורך שרשרת האספקה גדול מ-2. במצב זה הגורם האמצעי בשרשרת (המתווך) נכנס להסכם עם הספק ומשלם לו רק עבור הסחורה שאותה העביר לשלב הבא בשרשרת האספקה, למרות שכל המלאי נמצא פיזית ברשותו.
ניתן למצוא הסכמי קונסיגנציה בקמעונאות - חנויות המשלמות למפעל רק על מה שנמכר וגם אצל נותני שירותים כגון בתי חולים או מפעלים המשלמים לספקים רק על מה שנצרך בפועל מן המלאי.
עבור הלקוח יש לקונסיגנציה יתרונות גדולים שכן המלאי הרשום מצטמצם וכך גם הנטל על תזרים המזומנים. עבור הספק יש בקונסיגנציה סיכונים שיש לנהלם. חשוב לזכור כי ערך המלאי בספרים של הספק זול משמעותית מערכו בספרי הלקוח.
