מטה יעקב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטה יעקב הוא מכשיר מדידה המאפשר לקבוע את קו הרוחב הגאוגרפי בלב ים.
המכשיר היה בשימושם של אסטרונומים, ימאים ושימש למדידת שטח. המצאתו של המכשיר, במאה ה-14, מיוחסת בדרך כלל לרלב"ג - רבנו לוי בן גרשום (1288-1344), אם כי יש המייחסים אותו ליעקב בן מכיר, ממשפחת אבן תיבון,[1], שחי באותה תקופה. המכשיר שימש מגלי ארצות כואסקו דה גאמה, פרדיננד מגלן וקולומבוס, והיה בשימוש כארבע מאות שנה עד להחלפתו במכשיר מודרני יותר - הסקסטנט.
[עריכה] המכשיר ודרך פעולתו
המכשיר מעוצב בצורת צלב, הבנוי משני סרגלים, קבוע ונייד. הסרגל הנייד נע לאורך הסרגל הקבוע, ומסומן באיור שמשמאל באותיות BC. הנווט מתבונן בכיוון האופק, ממקם את הקצה התחתון של הסרגל הנייד (B) על קו האופק, ואז מזיז את הסרגל עד שקצהו העליון (C) מתלכד עם השמש. על הסרגל הקבוע ניתן לקרוא את קו הרוחב בו ממוקמת הספינה.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ נכדו של שמואל בן יהודה אבן תיבון
