מהגר עבודה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מהגר עבודה או עובד זר הוא אדם העובר למדינה אחרת, שבה אין לו מעמד של אזרח או תושב קבע, כדי למצוא פרנסה. לעתים מדובר בהגירה שסופה התאזרחות במדינה המארחת, ולעתים זו הגירה לזמן קצוב, לשם שיפור מצבו הכלכלי של העובד. בישראל הפכו העובדים הזרים לגורם משמעותי באוכלוסייה החל משנת 1989 בשל האינתיפאדה הראשונה שבגללה הפסיקו לבוא הפועלים הפלסטינים.
בגלגולה הקדם-תעשייתי התקיימה תופעת הגירת העבודה מאז ומעולם בקנה מידה מקומי ועל פי מחזורי הכלכלה כחלק מהגירת פנים, הקיימת גם היום. התופעה הפכה משמעותית בקנה מידה בינלאומי רק עם הופעתה של טכנולוגיה שאפשרה מעבר מהיר, יחסית, וזול בין מדינות. כך, למשל, עם הופעת מנוע הקיטור וירידת מחירי כרטיסי ההפלגה הטרנס אטלנטית, יצאו פועלים חקלאיים מדרום אירופה, במיוחד מאיטליה וספרד, לעבודה עונתית בת מספר חודשים בברזיל וארגנטינה.
כיום, מרבית המדינות במערב מספקות אשרות שהיה חוקיות וזמניות למספר מוגבל של מהגרי עבודה בהתאם לצרכיהן, על מנת למלא מחסור בכוח עבודה במגזרי תעסוקה אשר אינם אטרקטיביים עבור אזרחיה המקומיים, בעיקר בשל השכר הנמוך אך גם בשל רתיעה תרבותית מעבודות מסוימות. בנוסף לכך, אחוז ניכר מכלל מהגרי העבודה במרבית ערי המערב שוהים ועובדים בהן ללא אשרות חוקיות. מדינות שונות נוקטות בגישות שונות כלפי מהגרי העבודה המתועדים והבלתי-מתועדים אשר חיים במרחב הריבוני שלהן: החל ממדיניות – מוצהרת בלבד או מעשית - של גירוש (למשל בספרד ובישראל), וכלה בשיתוף פעולה עם מהגרי העבודה, ארגוניהם ומנהיגיהם על מנת לשפר את תנאי חייהם כפי שנעשה בהולנד ובשבדיה (שם).
[עריכה] מהגרי עבודה בישראל
-
ערך מורחב – עובדים זרים בישראל
מדינת ישראל החלה להעניק אשרות שהייה ועבודה למהגרים זרים החל משנת 1989,על מנת שישמשו כוח עבודה משני שיחליף את העובדים הפלסטינים שעבדו לפני והפסיקו לעבוד עקב האינתיפאדה.לאור מדיניות חדשה של הממשלה, בעקבות הסכמי אוסלו, הוחרפו ההגבלות על כניסתם של פלסטינים לתחומי הקו הירוק,ובמקומם החלו להגיע מהגרי עבודה מארצות שונות, בעיקר:רומניה, תאילנד, סין, מערב אפריקה, דרום אמריקה והפיליפינים. מהגרי עבודה אלו החלו להוות כוח עבודה עיקרי בבינוי, חקלאות, משק בית וסיעוד.
קשה לאמוד במדויק את מספר מהגרי העבודה בישראל, בעיקר מכיוון שלא כולם מתועדים ומאושרים כחוק. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2000 שהו בישראל 240,000 מהגרי עבודה, כאשר שנת 2002, שנת השיא במספר מהגרי העבודה בישראל, עמדם מספרם על כ-250,000, כאשר רובם לא חוקיים. מאז שנת 2003 ניכרה מגמת ירידה במספרם הכולל של מהגרי העבודה בישראל.