מברשת שיניים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מברשת השיניים היא כלי המשמש לניקוי שיניים. מברשת השיניים עשויה ממברשת קטנה הנמצאת בקצה של ידית. בדרך כלל מוסיפים למברשת השיניים משחת שיניים, שלעתים קרובות מכילה פלואוריד, על מנת לעזור בניקוי. מברשות שיניים באות במבחר מרקמי זיפים, גדלים וצורות. רוב רופאי השיניים ממליצים להשתמש במברשת שיניים המתוייגת כ"רכה", מכיוון שמברשות בעלות זיפים קשים יכולות לפגוע בציפוי השן ולגרות את החניכיים. מברשות שיניים בדרך כלל מיוצרות מחומרים סינתטיים, למרות שישנן גם מברשות שיניים טבעיות.
תוכן עניינים |
[עריכה] ציחצוח השיניים
כאשר מצחצחים שיניים, מורחים תחילה משחת שיניים על שערות המברשת ולאחר מכן, תוך החזקת הידית, משפשפים בעזרת השערות את המשטח של כל שן ושן. השיטה הנפוצה ביותר היא סיבוב המברשת תוך כדי לחיצה קלה. דבר זה יוצר איזון מיטבי בעיסוי החניכיים (דבר חשוב ביותר בעצמו לבריאות השיניים) ובניקוי השיניים. מומלץ לעבור על כל המשטחים במשך זמן שווה, ולצחצח בסך הכול כ-2 דקות תוך כיסוי כל השיניים. שיטה מומלצת נוספת היא להחזיק את זיפי המברשת באמצע בין החניכיים לבין השיניים, וללחוץ בחוזקה, להוציא את הדם מהחניכיים ולגרום להן להיראות לבנות יותר, לאחר מכן לעשות כמה תנועות מעגליות על משטח השן, ולהמשיך לכל אחד מהצדדים של השן.
התנועה האנכית בתנועות הסיבוביות מנקה את פיסות המזון הקטנות שנתקעו ברווחים בין השיניים, בין השיניים ובין החניכיים וברווחים האופקיים שיוצר משטח הלעיסה של השיניים הטוחנות (השיניים האחוריות ביותר). תנועה נמרצת, ציחצוח מצד לצד לאורך כל השיניים, וציחצוח השיניים או החניכיים עם מוט המברשת אינם מומלצים, משום שתנועות כאלו אינן אפקטיביות בניקוי ויכולות לפגוע בחניכיים.
בזמן הציחצוח, משחת השיניים הופכת לקצף, אשר יש לשוטפו בעזרת מים.
את מברשת השיניים יש להחליף כל 3 או 4 חודשים, הואיל והזיפים שלה מתבלים במהלך השימוש. על מנת למנוע התפשטות של פתוגנים, מומלץ לא לחלוק מברשת שיניים אחת בין שני אנשים.
מרבית רופאי השיניים ממליצים לצחצח שיניים לאחר כל ארוחה ולפחות פעמיים ביום. בנוסף, אפשר להשתמש במברשת שיניים חשמלית שנוטה להספיק להשלים יותר עיסויים וקרצופים מאשר המברשת הרגילה, ויכולה גם להיות רכה יותר לשיניים ולחניכיים. רופא שיניים או שיננית יכולים ללמד ולהדגים טכניקות נכונות של ציחצוח שיניים.
ציחצוח השיניים הוא החלק החשוב ביותר בהגיינת הפה, אך ניקוי הרווחים שאליהם מברשת השיניים אינה מגיעה בעזרת חוט דנטלי, וביקורים קבועים אצל רופא השיניים, חשובים אף הם.
[עריכה] היסטוריה
מגוון אמצעים לניקוי הפה היו בשימוש עוד לפני תקופת ההיסטוריה הכתובה. דבר זה אוּמת על ידי חפירות ארכאולוגיות שנעשו בכל רחבי העולם, בהן התגלו קיסמי שיניים, מקלות לעיסה, זרדי עצים, רצועות פשתן, נוצות ציפורים, עצמות בעלי חיים ומחטי דורבן. מברשת השיניים הראשונה הומצאה ככל הנראה בסין. בעולם המוסלמי המיסוואק או הסיוואק העשוי מענף או משורש עם מרכיבים מחטאים נפוץ במידה רבה מאוד. מריחת סודה לשתייה או גיר על השיניים הייתה נפוצה גם כן.
וויליאם אדיס, אנגליה, נחשב ליוצר הראשון של מברשות שיניים בכמויות מסחריות ב-1780.
הפטנט הראשון על מברשת שיניים נקבע על ידי ה. נ. וודסוורס ב-1850 בארצות הברית, אך ייצור המוני של המוצר באמריקה החל רק ב-1885. הדגם היה בעל ידית עצם עם חורים שנוקבו בה בשביל זיפי חזיר הבר הסיבירי. זיפי חזיר בר לא היו החומר האידאלי להכנת שערות מברשת השיניים; הזיפים הכילו בקטריות, הם לא התייבשו היטב, והם נפלו מהמברשת לעתים קרובות.
במלחמת העולם השנייה הפכה מברשת השיניים למקובלת בארצות הברית, באופן חלקי בשל העובדה שהייתה זו חובתם היומית של החיילים האמריקאים לנקות את שיניהם, הרגל שהביאו איתם הביתה בתום המלחמה.
סיבים טבעיים (משיער חיות) הוחלפו בחומרים סינתטיים, בדרך כלל ניילון, על ידי דופונט ב-1938. הסיב הסינתטי הראשון למברשת שיניים, שהיה עשוי מחוט ניילון, נמכר ב-24 בפברואר 1938.
מברשת השיניים החשמלית הראשונה, הברוקסודנט, הוצגה על ידי סקויב פארמסוטיקל ביובל המאה של אגודת רופאי השיניים האמריקאים ב-1959.
בינואר 2003, מברשת השיניים נבחרה כהמצאה מספר אחת אשר אמריקאים אינם מסוגלים לחיות בלעדיה, משאירה מאחור את המכונית, המחשב, הטלפון הסלולרי והמיקרוגל, לפי אינדקס ההמצאות של למלסון-MIT [1] (באנגלית)
[עריכה] מברשות שיניים חשמליות
מברשת השיניים החשמלית הראשונה פותחה ב-1939 בשווייץ, אך לא שווקה לשוק הפתוח עד לשנות השישים, כאשר היא שווקה כ-ברוקסודנט (בגרמנית).
המברשת הופצה בארצות הברית על ידי סקויב. ב-1961, ג'נרל אלקטריק הציגה את מברשת השיניים הנטענת האלחוטית אשר זזה למעלה ולמטה בעת ההפעלה.
ב-1987, מברשת השיניים הביתית הראשונה בעלת התנועה הסיבובית, האינטרפלאק, הופיעה בחנויות לציבור הרחב. כיום ישנם סוגים רבים ושונים של דגמים המשתמשים במנגנון זה. מחקר מראה שמברשות אלו הראו יעילות יותר בהסרת פלאק ומניעת דימום של החניכיים מאשר מברשות שיניים ידניות.
[עריכה] טעינה
החלקים החשמליים במברשות השיניים החשמליות הם אטומים לחלוטין על מנת למנוע נזקי מים. אין מגעים ממתכת. מברשות שיניים אלו נטענות על ידי שימוש בטכניקה הנקראת טעינה אִינְדּוּקְטִיבִית. בתוך יחידת מברשת השיניים נמצא חצי אחד של שנאי, וביחידת המטען נמצא החצי האחר של השנאי. אם שני החלקים חוברים יחדיו, הטעינה יכולה להתבצע.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מברשות שיניים |
- צחצוח שיניים ושמירה על הגיינת פה מאת ד"ר טליה דיין.
- מברשת שיניים מידע אודות היסטוריית מברשת שיניים. (באנגלית)
- CNN: מברשת השיניים מדיחה את המכונית כהמצאה עילית (באנגלית)
- היסטוריית מברשת השיניים מ-Toothbrush Express (באנגלית)
- BBC h2g2 היסטוריית מברשת השיניים ומשחת השיניים (באנגלית)
- עמוד של Animated-Teeth.com על מברשות שיניים חשמליות קונבנציונליות בעלות תנועה סיבובית (באנגלית)
