מאוריציו פוליני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאוריציו פוליני (Maurizio Pollini) (נולד ב-5 בינואר 1942) הוא פסנתרן איטלקי מהחשובים החיים כיום בעולם.
מאוריציו נולד במילנו לאב האדריכל ג'ינו פוליני והחל לנגן בפסנתר בגיל 5. בהיותו בן 15 זכה בפרס השני בתחרות הבינלאומית לפסנתרנים בז'נבה (הפרס הראשון לא הוענק). שלוש שנים לאחר מכן זכה בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית היוקרתית על-שם פרדריק שופן בוורשה. פוליני היה הצעיר מבין 89 המתחרים, והיה אף הזוכה הראשון בהיסטוריה של התחרות שלא הגיע מהגוש המזרחי.
הפסנתרן ארתור רובינשטיין היה אורח הכבוד של התחרות, והוא התנגד בשעתו לזכייתו של פוליני. רובינשטיין הודיע כי הוא מעניק פרס מטעמו למועמד אחר שהיה חביב עליו במיוחד: הפסנתרן היהודי-מקסיקני מישל בלוך. במרוצת השנים רובינשטיין הבין כי טעה בשיפוטו, בלוך נשכח כלא היה, ובין רובינשטיין לבין פוליני נוצרה ידידות עמוקה.
לאחר הזכייה בתחרות חברת ההקלטות EMI החתימה אותו על חוזה והפיקה עמו שני תקליטים של יצירות שופן. אולם, לאחר מכן הוחלט בחברה כי פוליני לא יהיה סיפור של הצלחה וכי הוא עלול לגרום להפסדים. ב-EMI ודאי מצטערים על החלטה זו עד היום. דויטשה גרמופון הייתה המרוויחה הגדולה, שכן מאז פוליני הקליט תחת המותג תקליטים ותקליטורים רבים שנמכרו כמעט כולם במספרים גדולים וגרפו רווחים נאים - הן לאמן והן לחברת ההקלטות.
פוליני הצעיר התפרסם בעיקר בזכות ביצועיו ליצירות שופן, בעקבות זכייתו בתחרות הידועה. לאחר ההקלטות הראשונות ב-EMI הוא החל ללמוד אצל הפסנתרן הנודע ארטורו בנדטי מיכלאנג'לי, ובמשך כשש שנים לא הופיע כלל בקונצרטים והתמקד בלימוד ובתרגול. התקליט הראשון שהקליט לאחר מכן, בשנת 1971 היה של יצירות שנכתבו במאה ה-20: שלושה פרקים לפסנתר מתוך "פטרושקה" של איגור סטרווינסקי, הסונטה מס' 7 מאת פרוקופייב, ויצירות מאת אנטון וברן ופייר בולז. הקלטות אלה ידועות עד היום כציון דרך היסטורי משמעותי בנגינת מוזיקה של המאה ה-20.
הרפרטואר של פוליני, שבוצע במסגרת קונצרטים או הקלטות אולפן, הוא רחב ביותר ומשתרע על פני מאות שנים, החל במוזיקה מתקופת בארוק ועד למוזיקה בת זמננו; מבאך, דרך מלחיני התקופה הקלאסית מוצרט, ובטהובן ומלחיני התקופה הרומנטית שומאן, שופן, ליסט וברהמס, ועד למלחיני הזרמים המודרניים במוזיקה דביסי, ברטוק, סטרווינסקי, שנברג, ברג, וברן, בולז, נונו ועוד. שליטתו הטכנית בפסנתר ידועה כפורצת דרך וכמעט חסרת גבולות. סגנון נגינתו מאופק, מתוכנן, טעון עוצמות פנימיות גדולות ובעל מהימנות מרבית לפרטיטורה על כל רבדיה. יחד עם זאת, פוליני מבוקר לעתים על הקור ועל היעדר המימד האנושי בנגינתו.
פוליני הופיע בארץ 4 פעמים: ב-1968, ב-1983, ב-1985 וב-1987. המספר המועט קשור, בין השאר, לדעותיו הפוליטיות השמאלניות ולהתנגדותו לכיבוש הישראלי ביהודה, שומרון ועזה.
