למך בן מתושאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לֶמֶך, בנו של מתושאל, הוא דמות הנזכרת בספר בראשית (פרק ד) בסדר הדורות שבין אדם לנח.

למך בן מתושאל נשא שתי נשים, עדה וצלה. בניו של למך: מאשתו עדה נולדו יבל ויובל, ומאשתו צלה נולדו תובל-קין ונעמה.

רש"י, בעקבות בראשית רבה, מסביר מדוע היו ללמך שתי נשים:

כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורבייה ואחת לתשמיש. זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפירש איוב (איוב כד כא) "רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב", כמו שמפורש באגדת חלק.

רש"י מוסיף שעדה היא של פריה ורבייה וצלה היא של תשמיש. בפירוש זה יש קושי, שהרי צלה ילדה בן ובת. הפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" מנסה ליישב קושי זה על פי הכתוב "וגם צלה ילדה", ודבריו:

דלהכי כתיב "גם", כלומר אף צלה שנבחרה לתשמיש ילדה, ולא הועיל לה כוס של עקרין.

על למך מתעכב הכתוב יותר מאשר על צאצאי אדם וחוה האחרים. הסיבה היא הסיפור שמובא על ידי למך בצורת שירה המופנה לשתי נשותיו:

"שְׁמַעַן קוֹלִי--נְשֵׁי לֶמֶךְ, הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי: כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כִּי שִׁבְעָתַיִם, יֻקַּם-קָיִן; וְלֶמֶךְ, שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה." (בראשית ד כ"ג-כ"ד)

מפרשי המקרא מסבירים שהאיש שבו מדובר הוא קין, ושלמך הרג אותו בשגגה בעת ציד. למך היה כבד ראיה, ויצא לציד יחד עם בנו, תובל קין. קין עבר בסביבה, ולמך, שחשב שהוא חיה ירה לעברו חץ והרגו. כשהעמיד אותו בנו על טעותו, ספק למך את כפיו מרוב צער, אך כיוון שהיה כבד ראיה לא ראה שבנו נמצא לפניו, מחץ אותו והרגו.

בגלל מעשה זה "זכה" למך להפוך לכינוי עממי לאדם לא יוצלח ("שלומיאל"), מושג שעבר גם לשפות אחרות.

מלבד למך בן מתושאל, נזכרת בסמוך גם דמות נוספת בשם למך, למך בן מתושלח (אבי נוח), ואין לבלבל בין השניים.