כתר הכתרה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כתר הכתרה הינו כתר בו נעשה שימוש על ידי מלך או מלכה לצורך טקס הכתרתו. במרבית בתי המלוכה באירופה, נעשה שימוש בכתר ייעודי לצורך טקס ההכתרה. למלכים היו מספר רב של כתרים שכל אחד שימש לצורך ייעוד אחר. על פי הנוהג, הכתר כלל רק "שלד" אליו הוכנסו אבני הכן לצורך טקס ההכתרה, ובסיומו הוצאו אבני החן והיהלומים ממנו והושבו לאוצר הממלכה.
[עריכה] כתרי הכתרה ידועים
- טיארת האפיפיור - הכתר ששימש להכתרת האפיפיור פיוס ה-12 ויוחנן ה-23.
- כתר אדוארד הקדוש - כתר ההכתרה הרשמי של מלכי אנגליה והממלכה המאוחדת.
- כתר שארלמאן - כתרו של קרל הגדול ששימש כתר ההכתרה של מלכי צרפת עד ולרבות הכתרתו של לואי ה-14. הכתר הושמד במהלך המהפכה הצרפתית.
- כתר אישטוון הקדוש - כתר ההכתרה הרשמי של מלכי הונגריה. הכתר היה מתנה מאת האפיפיור סילבסטר השני להכתרת המלך אישטוון הראשון (אישטוון הקדוש) בשנת 1000 או 1001. הכתר המקורי נגנב והוחלף בהעתק הנוכחי.
