כריסטופר בראונינג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כריסטופר רוברט בראונינג (באנגלית: Christopher Browning; נולד ב-22 במאי 1944) היסטוריון אמריקני, מחשובי ההיסטוריונים של השואה.
תוכן עניינים |
[עריכה] לימודים וקריירה
בראונינג קיבל את התואר הראשון שלו ממכללת אוברלין בשנת 1966 ואת הדוקטורט מאוניברסיטת ויסקונסין שבמדיסון ב-1975. הוא הורה באוניברסיטה הפציפו-לותרנית מ-1974 עד 1999, והפך להיות פרופסור בעל שם בעולם. ב-1999 הוא עבר לאוניברסיטת צפון קרולינה שבצ'אפל היל, על מנת לקבל שם את מינויו כפרופסור להיסטוריה ומחזיק הקתדרה על שם פרנק פורטר גרהאם.
[עריכה] מפעלו האקדמי
כריסטופר בראונינג נודע ביותר בשל ספרו אנשים רגילים, שיצא לאור בשנת 1992. הספר הוא מחקר על ה-Ordnungspolizei (משטרת הסדר), היא יחידת המילואים 101, בה השתמשו לטבוח ולאסוף יחידים על מנת לגרשם למחנות המוות בפולין החל משנת 1942. המסקנה המובעת בספר, שהושפעה במידה רבה מניסוחיו של סטנלי מילגרם, הייתה שאנשיה של יחידה 101 לא היו שטנים או פנטיים נאצים, כי אם אנשים רגילים בני המעמד הבינוני, מרקע של מעמד פועלים מהמבורג, שגויסו אולם נמצאו כבלתי כשירים לשירות צבאי.
גברים אלו צוו לכנס יהודים ברכבות, ואם לא היו עבורם מספיק מקום בקרון רגיל - לירות בהם. מפקד היחידה נתן לאנשיו את האפשרות לבחור שלא להשתתף, במידה שהדבר יציק להם יתר על המידה; הרוב בחר להשתתף. בראונינג טען כי האנשים של יחידה 101 הרגו מתוך צייתנות בסיסית לסמכות לבעלי דרגה ולחץ של עמיתיהם, ולא מתוך תאוות דם או שנאה חזקה. מסקנת הספר היא שרוב האנשים שישוייכו לקבוצה, ותעמוד בפניהם הברירה בין להרוג ולהשתייך לקבוצה או לא להרוג ולא להשתייך, יבחרו באפשרות הראשונה. בנוסף לכך מדגים הספר כי אנשים רגילים יבצעו קרוב לודאי פקודות, אפילו אלו שהם עשויים להטיל בהן ספק, זאת אם הם תופשים את הפקודות כנובעות ממרות.
הספר "אנשים רגילים" קצר שבחים רבים אולם זכה לביקורת קשה ביותר מצדו של דניאל יונה גולדהגן, שטוען כי בראונינג החטיא את מה שגולדהאגן החשיב כחשיבותה של התרבות הגרמנית בגרימת השואה. בביקורת ספר עוינת ביותר בניו רפובליק, כינה גולדהגן את "אנשים רגילים" כחסר ערך מחקרי והאשים את בראונינג ביצור תעשייתי של ראיותיו. ספרו השנוי במחלוקת של גולדהגן משנת 1996 תליינים מרצון בשירות היטלר, נכתב במידה רבה על מנת להפריך את ספרו של בראונינג.
ב-2000, בזמן שדייוויד אירווינג תבע את דבורה ליפשטדט על הוצאת דיבה, היה בראונינג אחד מעדי ההגנה המובילים. היסטוריון אחר, רוברט יאן ואן פלט כתב דו"ח על מתקני הגז של אושוויץ, ובראונינג כתב דו"ח בהתבסס על השמדתם של היהודים בקנה מידה רחב יותר. העיתונאי האמריקני ד.ד. גוטנפלן החשיב את בראונינג כעד היעיל ביותר עבור ליפשטדט.
[עריכה] פרשנות השואה של בראונינג
בראונינג משתייך לאסכולת השואה הפונקציונליסטית ונוקט בגישה הפונקציונליסטית המתונה. שיטה זו מסיטה את מרכז הכובד מהיטלר והיא מתמקדת במבנה הרייך השלישי ובמוסדותיו. הפונקציונליסטים רואים את השמדת היהודים כהקצנת הרדיקליזציה של השלטון הפוליקרטי. הפונקציונליסטים אינם מנקים את היטלר מאשמה, אולם הם סוברים כי גורמים רבים אחרים היו מעורבים ב"פתרון הסופי".
בראונינג טען כי "הפתרון הסופי" היה תוצאה של ה"רדיקליזציה מצטברת" (אם להשתמש במילותיו של הנס מומזן) של המדינה הגרמנית, במיוחד ברגע שהם עמדו מול המשימה שהטילו על עצמם "בעיית" שלושת מיליוני היהודים (ברובם פולנים) אותם הכניסו הנאצים בכפייה לגטאות בין 1939 ל-1941. הכוונה הייתה להפוך את היהודים התושבים הללו ויהודים נוספים ברייך השלישי, שהוגלו מזרחה ברגע שהיעד נקבע. בראונינג סובר כי המונח "פתרון סופי לשאלה היהודית", בו השתמשו לראשונה ב-1939, וכוונתו הייתה עד לשנת 1941 "פתרון טריטוריאלי". הודות להתפתחויות הצבאיות במלחמת העולם השנייה ולמלחמות הביורוקרטים הגרמנים, איבד הגירוש את יכולת הקיום שלו, כפי שהיה ב-1941, ואנשי ביורוקרטיה נאותו לתמוך בהשמדת האוכלוסייה.
בראונינג מחלק את פקידי הממשל של הגנרלגוברנמן של פולין הכבושה, לשני פלגים: האחד - "היצרנים", העדיפו להשתמש ביהודי הגטו כמקור לעבודת עבדים, על מנת לתמוך במאמצי המלחמה. אנשי הפלג האחר המכונה "ההתשה", ביכרו לתת ליהודי הגטו לגווע ברעב ולמות ממחלות. באותה עת התחוללו מאבקים בין ה-SS להנס פרנק, שהיה הגנרלגוברנמר של פולין. ה-SS העדיפו את "תוכנית לובלין", שכוונתה יצירת "שמורה יהודית" בלובלין שבפולין, שאליה יגורשו כל יהודי גרמניה הגדולה וצ'כוסלובקיה לשעבר. פרנק התנגד ל"תוכנית לובלין", בטענו שה-SS זורק יהודים לשטחו על מנת להיפטר מהם.
[עריכה] ספרים שכתב
- אנשים רגילים: גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין/ כריסטופר בראונינג. מאנגלית: לי שיר. תל אביב: ספרי עליית הגג ידיעות אחרונות, 2004
- הדרך אל הפתרון הסופי: התפתחות המדיניות הנאצית כלפי היהודים, ספטמבר 1939-מרס 1942/ כריסטופר ר' בראונינג, בהשתתפות יורגן מתאוס; תרגום: איה ברויר. ירושלים: יד ושם, תשס"ה, 2004.
- The origins of the final Solution: the evolution of Nazi Jewish Policy, September 1939-March 1942/ Christopher Browning; with contributions by Jurgen Matthaus. Lincoln: University of Nebraska Press; Jerusalem: Yad Vashem, 2004
- Collected memories: Holocaust history and postwar testimony/ Christopher R. Browning. Madison, Wisconsin: The
University of Wisconsin Press, 2003
- Nazi policy, Jewish workers, German killers/ Christopher R. Browning. Cambridge University Press, 2000
- Ordinary men: Reserve Police Battalion 101 and the final solution in Poland/ Christopher Browning. 1st HarperPerennial edition, Reissued with a new afterword. New York: HarperPerennial, 1998
- The path to genocide: essays on launching the final solution/ Christopher R. Browning. New York: Cambridge University Press, 1992
- Ordinary men: Reserve Police Battalion 101 and the final solution in Poland/ Christopher R. Browning. New York: Harper Collins, 1992
- Fateful months: essays on the emergence of the final solution/ Christopher R. Browning Revised edition. New York: Holmes & Meier, 1991
- The final solution and the German Foreign Office: a study of Referat D III of Abteilung Deutschland, 1940-43/ Christopher R. Browning. New York: Holmes & Meier, 1978
- Unterstaatssekretar Martin Luther and the Ribbentrop Foreign Office/ Christopher R. Browning. London: Sage, 1977
[עריכה] קישורים חיצוניים
- חוקר את סמל הרוע הקיצוני - ריאיון עם פרופ' כריסטופר בראונינג
- אריה דיין, בהתחלה היה קצת לא-נעים לירות בנשים וילדים, בעיתון הארץ
- בעז נוימן, היום-יום של אידאולוגיית הרוע, בעיתון הארץ
- תגובות, ארבע דוגמאות, בעיתון הארץ
- Voices on Antisemitism ראיון עם כריסטופר בראונינג ממוזיאון השואה האמריקני
- סקירה של ספרו "מקורות הפתרון הסופי"
- סקירה על ספרו "המדיניות הנאצית, פועלי הכפיה היהודים, והרוצחים הנאצים"
- תיאור קצר על פרופסור בראוניג
