ישראל עמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ישראל עמיר

נולד	1903, האימפריה הרוסית
עלה לישראל	1923
נפטר	1 בנובמבר 2002, ישראל
השתייכות	ההגנה צבא הגנה לישראל
תקופת שירות	1923 - 29 ביולי 1948
דרגה	סגן אלוף
תפקידים צבאיים	מפקד ש"י, מפקד מחוז ירושלים, פעיל מטעם ההגנה באירופה, מפקד חיל האוויר.
מלחמות וקרבות	מאורעות תרפ"ט, המרד הערבי הגדול, מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים	ראש אגף החימוש וראש אגף כוח אדם במשרד הביטחון

ישראל עמיר (1903 - 1 בנובמבר 2002) - המפקד הראשון של חיל האוויר הישראלי, פיקד על החיל ממאי 1948 עד יולי 1948. קדם לו יהושע אייזיק (אשל), שפיקד על שירות האוויר של ההגנה מהקמתו באוקטובר 1947 ועד תחילת מאי 1948 בתקופה שקדמה להקמת צה"ל.

ישראל זבלדובסקי נולד ברוסיה, ועלה לארץ ישראל בשנת 1923. באותה שנה התגייס להגנה, ובשנת 1926 מונה למפקד מחלקת טירונים. בשנת 1928 מונה למפקד גוש השרון, ובשנת 1937 מונה למפקד התעשייה הצבאית המחתרתית. בשנת 1942 מונה למפקד ש"י - שירות המודיעין של "ההגנה". היה אחד ממפתחי מרגמת הדוידקה.

במאי 1946 מונה למפקד מחוז ירושלים. בפברואר 1948 נשלח לאירופה, כדי לאמן פליטים יהודים.

ב-16 במאי באותה השנה. מונה למפקד חיל האוויר, בדרגת סגן-אלוף. בתקופת כהונתו נרכשו עשרות מטוסי קרב ותובלה, הוקם בית הספר למקצועות הטכניים, הוקמו שדות תעופה ונקבע מבנה החיל. כחודשיים לאחר מכן ב-29 ביולי העביר את הפיקוד על החיל לאהרון רמז.

באוגוסט 1948 מונה לראש אגף החימוש במשרד הביטחון, ובינואר 1952 מונה לראש אגף כח אדם במשרד הביטחון. בשנת 1969, בגיל 66, פרש ממשרד הביטחון.

נפטר ב-1 בנובמבר 2002, בגיל 99.