ישראל וייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תא"ל הרב ישראל וייס

הרב ישראל וייס (נולד ב-1949), הרב הצבאי הראשי בשנים 2000 - 2006.

ישראל וייס נולד בשנת 1949 בצ'כיה. למד בישיבת מרכז הרב בירושלים, והוסמך לרבנות במכון הרי פישל. הוא התחנך ברוח דתית -לאומית וראה ברב אברהם שפירא את רבו המובהק. ב-1976 התגייס לרבנות הצבאית ושימש בתפקידי רב גדוד, רב חטיבה, רב אוגדת השריון הסדירה של פיקוד המרכז ורב מפקדת חילות השדה. בשנת 2000, עם פרישתו של הרב גד נבון מראשות הרבנות הצבאית, מונה הרב וייס לרב הראשי לצה"ל, והועלה מדרגת סא"ל לדרגת תא"ל.

ייסד ברבנות הצבאית את מחלקת הלכה והסברה, שנועדה להנחיל ערכי יהדות לכלל החיילים בצה"ל. הקים מענה טלפוני הפועל במשך כל שעות היממה לפתרון בעיות הלכתיות של חיילים בשטח ופעל להכנסת יותר רבנים דתיים-לאומיים בעלי עבר קרבי למערכת הרבנות הצבאית. צעדים אלו נועדו, בין היתר, להגשים את שאיפתו שחיילים דתיים יראו ברבנים הצבאיים כתובת למענה לשאלותיהם ההלכתיות, ולא יזדקקו להכרעת רבניהם מהישיבה.

בעקבות חטיפתם של שלושת החיילים בהר דב, נדרש להכריע האם להכיר בחטופים, שגורלם לא נודע בוודאות, כחללי צה"ל. בסופו של תהליך, הכריע הרב וייס שהחטופים אינם עוד בחיים.

בתקופת כהונתו, פותחו אמצעי זיהוי החללים תוך מעבר לאמצעים ממוחשבים.

ערב מימוש תוכנית ההתנתקות אמר בראיון ברדיו כי אם מורו ורבו, הרב הראשי לשעבר, הרב אברהם שפירא יורה לו לפשוט את מדיו, יתפטר. למרות דבריו, עמד וייס בראש מבצע לאיסוף תשמישי קדושה מגוש קטיף והעברת הקברים משם. בכך התעמת עם הרב אברהם שפירא, אשר כתב לו כי "אסור בשום אופן להיות שותף או לסייע בגירוש יהודים מביתם, בהריסת בתי כנסת, ובפגיעה בקברים, וגם רב צבאי בכל דרגה שהוא מוזהר בדברים אלו שהם אסורים ע"פ ההלכה" [1]. במהלך כהונתו הועלו כמה פעמים טענות כלפיו מצד הצבור המשרת בטענה שהרב מעכב קידומם של חובשי כיפות שחורות (עיתון הארץ, יוני 05).

תא"ל הרב ישראל וייס סיים את כהונתו ב-19 בספטמבר 2006. ב-29 בספטמבר 2006 התייחס בתקשורת לסיוע שלו למימוש תוכנית ההתנתקות, ואמר שפעל כך רק לאחר התייעצות עם גדולי תורה. לדבריו, בהסתכלות לאחור, הוא סבור שתוכנית ההתנתקות הזיקה ולא הועילה למדינת ישראל, ולכן לו היה מתייעץ היום עם אותם גדולי תורה, הוא משער שהם היו אוסרים עליו לסייע.