יצחק בלאזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי יצחק בלאזר על מדרגות ביתו בירושלים בערוב ימיו

רבי יצחק בלאזר (1837 - 1907), המכונה גם ר' איצל'ה פטרבורגר, היה מראשוני תנועת המוסר, מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט.

רבי יצחק נולד בא' אדר תקצ"ז בעיירה שניפישוק שליד וילנה שבליטא. בילדותו ניכרו בו כשרונות גדולים, ובגיל ארבע עשרה הדפיס אביו קונטרס שכתב בחריפות גדולה על מסכת בבא קמא. למד בצוותא עם רבי נפתלי אמסטרדם.

בגיל חמש עשרה נישא, ועבר להתגורר בקובנה, בה החל ללמוד בבית מדרשו של רבי ישראל סלנטר. בשנים אלו היה לאחד מבחירי תלמידיו, והיה בין התלמידים בהם טיפל רבי ישראל באופן אישי במיוחד.

מאחר וביקש להתפרנס מיגיע כפיו, למד את מקצוע הצביעה, אך רבו רבי ישראל סלנטר אסר עליו לעסוק בו וציוה עליו לכהן ברבנות. בשנת 1862 התקבל רבי יצחק לרבנות פטרבורג (לימים לנינגרד), וכיהן בה שש עשרה שנה ברבנות.

פטרבורג הייתה בבואו אליה כמעט ריקה מיהדות, ומרכז ההשכלה ברוסיה. בבוא רבי יצחק לשם החל בביסוס הקהילה וחיי הדת בעיר, ופתח במלחמה חזיתית עם ראשי המשכילים שבה. המשכילים לא טמנו ידם, והשמיצוהו מעל גבי עיתוניהם. הסופר יהודה לייב גורדון נהג להשתלח בו מעל גבי העתון "המליץ" ולכנותו בלעג "רבי יצחק נפחא" (בלאזר פירושו נפח).

אך עוגמת נפש רבה נגרמה לו בפטרבורג בעיקר מריבוי הבעיות בסידור הגיטין בעיר. בעקבות בעיות רבות בתחום, בעיקר בשל מומרים רבים, החליט רבי יצחק להתפטר ממשרתו.

רבי יצחק עבר להתגורר שוב בקובנה. הוא החזיק במקום בית מזיגה גדול בניהול אשתו, ממנו התפרנס, ולימד בבתי המוסר בעיר שייסד רבו רבי ישראל סלנטר. כמו כן העביר שיעורים רבים בביתו ובישיבות השונות בעיר.

לאחר פרוץ המחלוקת הגדולה נגד שיטת המוסר, עזב רבי יצחק את משרותיו הרשמיות, והתמסר להרבצת המוסר באופן פרטי ולסיוע בהקמת ישיבות של תנועת המוסר, בעיקר בידי חברו רבי יוסף יוזל הורוביץ "הסבא מנובהרדוק". כמו כן נהג לעבור בין הישיבות המוסריות בליטא, ישיבת קלם, ישיבת סלבודקה, ישיבת נובהרדוק ובנותיהן, ולהדריך את תלמידיהן.

עם פטירתו של רבי שמחה זיסל זיו, ה"סבא מקלם", בשנת 1898, התמנה רבי יצחק לאביה הרוחני של ישיבת קלם, ונהג להגיע אליה לעתים קרובות ולהדריך את תלמידיה.

יחסו ליישוב ארץ ישראל היה חיובי, ובשנת 1904 עלה רבי יצחק לארץ והתיישב בירושלים, בה נפגש עם חבריו מצעירותו, רבי נפתלי אמסטרדם, ורבי צבי לויתן, והתגורר ב"חצר שטרויס" שבשכונת מוסררה. סירב לקבל תמיכה, ולמרות חולשתו וזקנותו עבד במשרדי "ועד הכללי" לפרנסתו.

רבי יצחק נפטר בירושלים בי"א באב תרס"ז, ונקבר בהר הזיתים לימינו של האדר"ת.

ספריו: "פרי יצחק" "אור ישראל" ו"כוכבי אור".