יוסף רוזנבלט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט (1882 – 1933) מגדולי החזנים. רוזנבלט נולד באוקראינה לאבא חזן, וכבר בגיל צעיר בלט בקולו וניהל תפילות.
הוא היה אדוק בדתו ואביו דחה הצעות לשלוח אותו לבמות האופרה בווינה.
משהתחתן השתקע במונקאץ, בפרשבורג ואחר כך בהמבורג. הוא כתב בעצמו לחנים לתפילות. הייתה עליו השפעה גדולה של האופרה, שבה הרבה לבקר, ושילב את נעימותיה בניגוניו. הוא עצמו סירב בתוקף להופיע בה, באומרו שהופעה כזו לא ראויה לחזן.
משעבר לארצות הברית מסיבות פרנסה, מצא תעסוקה בקהילה בניו יורק של יוצאי הונגריה. בד בבד, הוא החל להנפיק תקליטי חזנות שניתן להשיגם עד היום ושפרסמו את שמו. מסופר שגם צ'רלי צ'פלין היה בין מעריציו ואמר שקולו מחלץ אותו מדיכאון.
קולו השתתף בסרט המדבר הראשון "זמר הג'אז" (1927), שסיפר על חזן יהודי שמגשים חלום להפוך לזמר ג'אז, אך מנגינות ליל יום כיפור מזכירות לו את מורשתו (רוזנבלט סירב ליטול תפקיד פעיל יותר בסרט, שכן השימוש ב"כל נדרי" למטרות קולנועיות לא נעם לו)
חייו באמריקה לא היו סוגים בשושנים. תמימותו בענייני פיננסים הפכה אותו לטרף קל לנוכלים ושיקעה אותו בהשקעות כושלות ובחובות כבדים, עד כדי כך שנפוצה אגדה שהיה עליו לבקש מהפסנתרן שלו הלוואה כדי לשוב לביתו ברכבת התחתית.
בפסח 1933 הגיע לארץ ישראל. הוא התקבל בברכה רבה ובין מארחיו היה ביאליק. במהלך ביקורו הופיע ברצף בכל רחבי הארץ, והסריט סרט, "חלום עמי", שבו הוא מנגן פרקי חזנות על רקע מקומות היסטוריים בארץ. כאבים בלב תקפו אותו בעת שזימר בסירה בים המלח, ובתוך זמן קצר הוכרז מותו הפתאומי בכ"ה בסיוון, בגיל 51.
הרב קוק ספד לו: "הפך לאבל כינורי ועוגבי לקול בוכים". כמחווה לזכרו הכריזו הרבנים שביתה ממלאכה בארץ בעת שהובא למנוחות בהר הזיתים.
על מידת ההערצה ששררה לו תעיד אנקדוטה על חזן עמית שהכריז על עצמו כעל "יוסל'ה רוזנבלט השלישי". משנשאל מי הוא זה יוסל'ה רוזנבלט השני השיב בפשטות: "אין שני לו".
