טידורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טידורה הוא אחד מאיי מאלוקו הנמצא במזרח אינדונזיה, מערבית לאי הגדול יותר האלמאהרה. קצהו הדרומי מורכב מחרוט אפר (סוג של הר געש) המתנשא לגובה של 1,730 מטרים מעל גובה פני הים. בצפון האי ניתן למצוא קלדרה, הנקראת סאבאלה, שבתוכה ניתן למצוא שני חרוטים געשיים קטנים. בתקופה הקדם-קולוניאלית, ממלכת טידורה הייתה מרכז פוליטי וכלכלי חשוב באזור, ויריבה מרה של ממלכת טרנאטה השכנה, הנמצאת מצפונה.

[עריכה] היסטוריה

סולטני טידורה שלטו על רוב החלק הדרומי של האלמאהרה, ובפרקי זמן מסוימים שלטו גם בבורו, אמבון וברוב האיים הקרובים לפפואה. טידורה כרתה ברית חלשה עם ספרד במאה ה-16, וספרד הקימה על האי מספר מבצרים. בעוד שהיה אי המון הדדי בין הטידורים והספרדים, נוכחותם של הספרדים הייתה עבור אנשי טידורה גורם מסייע בהתנגדותם לפלישות של אויביהם מטרנאטה, כמו גם ניסיונות ההשתלטות של ההולנדים שהקימו בסיס על טרנאטה.

ככל שהעוצמה הספרדית באזור התפוגגה לפני נסיגתם המלאה ממנו ב-1663, טידורה הפכה לאחת הממלכות העצמאיות ביותר באזור, והתנגדה לשלטון הישיר של חברת הודו המזרחית ההולנדית. דבר זה בלט במיוחד בתקופת שלטונו של הסולטן סאיפודין (1657 – 1689), כאשר חצר המלך ניצלה את התשלום ההולנדי עבור התבלינים על מנת לחזק את הקשרים המסורתיים עם תושבי הפריפריה של האי. כתוצאה מכך, הסולטן זכה לכבוד בקרב אוכלוסיות רבות באי, וכמעט לא היה זקוק לסיוע צבאי הולנדי כדי לשמור על שלטונו, כפי שנעשה רבות בטרנאטה.

טידורה נשארה ממלכה עצמאית, אך עם מעורבות הולנדית, עד לשלהי המאה ה-18. בדומה לטרנאטה, טידורה אפשרה לתוכנית ביעור התבלינים ההולנדית להמשיך בשטחה. תוכנית זאת, שנועדה לחזק את המונופול ההולנדי על סחר התבלינים באמצעות הגבלת ייצורם למספר מצומצם של מקומות, החלישה מאוד את טידורה ופגעה בשליטתה על השטחים ההיקפיים שלה.

[עריכה] מקורות

האימפריה הפורטוגזית
צפון אפריקה	אגוז (1506-1525) • אלקאסר-סגר (1458-1550) • ארזילה (1471-1550, 1577-1589) • אזמור (1513-1541) • סאוטה (1415-1640) • מזאגאן (1485-1550, 1506-1769) • אסואירה (1506-1525) • ספים (1488-1541) • אגאדיר (1505-1769) • טנג'יר (1471-1662) • אואדאן (1487-אמצע המאה ה-16)
אפריקה שמדרום לסהרה:	אקרה (1557-1578) • אנגולה (1575-1975) • אנובון (1474-1778) • ארגן (1455-1633) • קבינדה (1883-1975) • כף ורדה (1642-1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482-1637) • ביוקו (1478-1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482-1642) • גינאה ביסאו (1879-1974) • מלינדה (1500-1630) • מומבסה (1593-1698, 1728-1729) • מוזמביק (1501-1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505-1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680-1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753-1975 • סוקוטרה (1506-1511) • זנזיבר (1503-1698) • זיגינשור (1645-1888)
מערב אסיה:	בחריין (1521-1602) • הורמוז (1515-1622) • מוסקט (1515-1650) • בנדר אבאס (1506-1615)
תת היבשת ההודית:	ציילון הפורטוגזית (1518-1658) • לקשאדוויפ (1498-1545) • האיים המלדיביים (1518-1521, 1558-1573) • וסאי-ויראר (1535-1739); מומבאי (1534-1661); קז'יקוד (1512-1525); Cananor (1502-1663); צ'אול (1521-1740); צ'יטגונג (1528-1666); קוצ'י (1500-1663); קנור (1536-1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779-1954); דמאן (1559-1962); דיו (1535-1962); גואה (1510-1962); הוגלי (1579-1632); נגפטינאם (1507-1657); פוליקאט (1518-1619); קולאם (1502-1661); סלסט (1534-1737); מצ'יליפטנאם (1598-1610); מנגלור (1568-1659); סוראט (1540-1612); טהואוטהוקודי (1548-1658); סן תומא דה מליאפור (1523-1662; 1687-1749)
מזרח אסיה:	איי באנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה-16 עד המאה ה-19) • מקאו (1557-1999) • מקסאר (1512-1665) • מלאקה (1511-1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576-1605, טרנאטה 1522-1575, טידורה 1578-1650) • נגסאקי (1571-1639) • טימור הפורטוגזית (1642-2002)
צפון אמריקה:	ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501-1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?)
מרכז אמריקה ודרום אמריקה:	ברזיל (1500-1822) • ברבדוס (1536-1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808-1822) • גיאנה הצרפתית (1809-1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680-1777)
מדיירה והאיים האזוריים	שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים.