טוקבק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טוקבק הוא מנגנון לתגובות הגולשים באינטרנט. מנגנון הטוקבק מופעל באתרי חדשות, באתרי בלוגים ובאתרים נוספים, והוא מאפשר לגולשים להגיב על הנאמר בדף מסוים, כך שהתגובות מופיעות בהמשכו של הדף. הטוקבק הוא אחד המאפיינים המובהקים של תרבות האינטרנט, והוא מביא לשיא את מימוש חופש הביטוי שמתקיים באינטרנט. הטוקבק משמש בדרך כלל להבעת דעתו של הגולש, אך לעתים הוא משמש גם להצבעה על טעויות עובדתיות או לשוניות שנפלו בכתבה המקורית.

הטוקבק הוא ביסודו תגובה, בדרך כלל ספונטנית, של הקורא. הטוקבק מהווה דרך נוספת להשפעה על דעת הקהל, ולכן גורמים העוסקים ביחסי ציבור משתמשים בו לכתיבת תגובות שמטרתן קידום האינטרסים של הגופים שהם מייצגים. האנונימיות של כותבי הטוקבק איננה מאפשרת לקוראי התגובות להבחין בין תגובות שמקורן בפעולה של יחסי ציבור ובין תגובות רגילות.

שיא במספר התגובות שניתנו בישראל לידיעה אחת שמור, כנראה, למכתבו של קצין המילואים גיל חן, שפורסם במדור הדעות באתר ynet בעת מלחמת לבנון השנייה. וזכה ליותר מ-2,500 תגובות. בשיא הקודם החזיקו, כנראה, הידיעות שעסקו בנשיכה שנתן דודו טופז לנטליה אוריירו במהלך תוכניתו "הראשון בבידור". תשובתו של טופז למגיבים בידיעה המקורית זכתה ליותר מאלפיים תגובות.

תוכן עניינים 1 טוקבק בשפה העברית 2 היבטים חוקיים 3 מדיניות פרסום 4 טכניקת הצגה 5 הטוקבק והעיתון 6 הערות שוליים 7 ראו גם 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] טוקבק בשפה העברית

"טוקבק" הוא תרגום חופשי עברי של ביטוי באנגלית talk back שפירושו "דַבּר חזרה" וחיבור של מילים אלו. המונח "טוקבק" היה בשימוש בישראל עוד לפני המצאת האינטרנט, כשמה של מערכת תקשורת (אינטרקום) בין אולפן הקלטה או אולפן רדיו לבין חדר הפיקוח של האולפן. לדוגמה טכנאי קול או מפיק מוזיקלי יכול לדבר עם הזמר או הקריין באולפן בעזרת הטוקבק. בשפה האנגלית "טוקבק" (Talkback) כשתי מילים מחוברות זו מערכת אינטרקום^[1] והמילה אינה משמשת לתיאור תגובת הגולשים. המילה "טוקבק" בעברית כתגובת הגולשים היא המצאה ישראלית ואינה משמשת בשפות אחרות במובנה הזה. במרץ 2007 החליטה האקדמיה ללשון העברית על המילה "תְּגוּבִית", כהקטנה של המילה "תגובה", כתחליף למילה הלועזית "טוקבק" ^[2].

[עריכה] היבטים חוקיים

כתיבת הודעות טוקבק נעשית במסגרת העיקרון החוקתי של חופש הביטוי, שגם לו יש גבולות.

מפעם לפעם פונה משרד המשפטים ומזהיר אתרי אינטרנט שעליהם למנוע פרסום דברי הסתה בתגובות טוקבק. פנייה כזו נעשית בעקבות פרסום תגובות המסיתות לאלימות, לסרבנות ולגזענות [2].

כותבי התגובות נהנים מהאנונימיות שמעניק להם האינטרנט, ולעתים מנצלים זאת לרעה. בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים (בש"א 4995/05 פלונית נ' בזק בינלאומי ואח') נקבע כי במקרים שבהם עשויה לקום אחריות פלילית של הגולש, על האתר שבו פורסמה התגובה הפלילית לספק את כל המידע שיאפשר את איתור כותב ההודעה.

באמצע ינואר 2008 ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעתו של חבר הכנסת ישראל חסון (ישראל ביתנו), לפיה עורכי אתרי אינטרנט יישאו באחריות פלילית לתוכן התגובות (טוקבקים) המועלות באתר. ^[3]

[עריכה] מדיניות פרסום

במדיניות הפרסום של הודעות טוקבק יש שתי וריאציות:

• טוקבק לא מנוהל: כל הודעה שנשלחה מוצגת מיד עם סיום כתיבתה, ללא כל פיקוח על תוכן ההודעות. האחריות לתוכן ההודעה היא אך ורק של הגולש שכתב אותה.
• טוקבק מנוהל: כל הודעה שנשלחה מועברת לעיונו של מנהל הטוקבק, והיא מוצגת רק אם זכתה לאישורו.

בשני המקרים, לעתים מוסרת הודעה אם התקבלו תלונות חריפות נגד תוכנה.

לכל אחת משתי גישות אלה יתרונות וחסרונות משלה. יתרונו הבולט של הטוקבק הלא מנוהל הוא חופש הדיבור המלא שהוא מעניק, במשמעות הרחבה ביותר של מושג זה. יתרון זה הוא גם חסרונו העיקרי של הטוקבק מסוג זה, משום שיש המנצלים את החופש לרעה, למשל בפרסום פרטים שיש בהם פגיעה בפרטיותו של אדם או פגיעה בשמו הטוב.

יתרונו של טוקבק מנוהל הוא שכל ההודעות בו מפוקחות, וכך תכנים בלתי הולמים אינם מתפרסמים. חסרונו הבולט הוא בפרק הזמן החולף בין שליחת ההודעה לבין פרסומה, ובעלות התפעול הגבוהה יותר.

יש אתרים הנותנים לקורא הנחיה בסיסית ביחס לכללי המותר והאסור בכתיבת תגובה, ויש הנותנים קישור להנחיות מפורטות. אחרים אינם נותנים כל הנחיה בנושא (אם כי גם בהם יש כללים).

יון פדר, העורך הראשי של אתר ynet, ציין: "אנחנו מקבלים בין 12 אלף ל-15 אלף טוקבקים ביום, אבל המדיניות שלנו היא מאוד סלקטיווית. בממוצע, אנחנו מעלים רק כ-6,000 מהם, את היתר אנחנו מעיפים" [3].

[עריכה] טכניקת הצגה

הצגתן של הודעות טוקבק החלה בגישה הפשטנית שההודעות מתייחסות למאמר שבהמשכו הן מופיעות. בהתאם לגישה זו, ההודעות מופיעות ברצף, בזו אחר זו, לפי הסדר שבו הגיעו אל האתר (תופעה שהביאה לתגובות מסוג "אני ראשון!!!"). גישה לינארית זו התגלתה כבעייתית, משום שפעמים רבות תגובה אינה מתייחסת למאמר המקורי, אלא לתגובת טוקבק קודמת. לפתרון בעיה זו פותחו מנגנוני טוקבק המאפשרים עץ של תגובות, כך שקל לקשור תגובה למאמר המקורי או לתגובה קודמת.

בשני המקרים מוצגות תחילה רק הכותרות של ההודעות יחד עם שמו או כינויו של כותב ההודעה, והגולש מקליק על הכותרת כדי לקבל את הטקסט המלא של ההודעה. באתרים המשתמשים בטכנולוגיית AJAX תוכן ההודעה מוצג מתחת לכותרת מבלי שתידרש טעינה מלאה של הדף. באתרים שאינם משתמשים בטכנולוגיה זו, בדרך כלל התוכן מוצג בחלון Pop-Up, על מנת שיהיה ניתן להמשיך לקרוא את שאר ההודעות בקלות. לנוחות הגולש ניתן סימון מיוחד להודעות שאין בהן תוכן מלבד הכותרת (ולכן אין טעם ללחוץ עליהן). לעתים כולל מנגנון הטוקבק גם מנגנון המלצה, המאפשר לגולש להמליץ על תגובה שקסמה לו.

טוקבק לינארי באתר ynet. כותרות אדומות מציינות תגובות מומלצות.

טוקבק במבנה עץ באתר nrg

[עריכה] הטוקבק והעיתון

אתרי החדשות באינטרנט מהווים תחרות לעיתונות המודפסת, בעיקר בזכות העדכניות המיידית שלהם, לעומת העיתון המתעדכן רק פעם ביום. מבחינה מסוימת, הטוקבק הוא גרסת האינטרנט של מדור "מכתבים למערכת" שבעיתונות המודפסת, ובנוסף למיידיות שלו הוא מציג יתרון נוסף: לעומת הסלקטיביות הגבוהה בפרסום מכתבים למערכת, הנובעת מהמקום המוגבל המוקצב להם בעיתון, תגובות הטוקבק מתפרסמות כמעט ללא הגבלה, ורק תגובות חריגות במיוחד נפסלות לפרסום.

שילוב ייחודי בין הטוקבק ובין העיתון המודפס מתבצע במוסף TheMarker של עיתון "הארץ", שבו מודפסים מדי יום קטעי טוקבק אחדים שהופיעו ביום הקודם באתר האינטרנט המקביל למוסף זה. העיתון הגדיל לעשות בגיליונו מיום 20 בפברואר 2007, שבו פרסם שני עמודים של תגובות הגולשים למאמר שהתפרסם שבוע קודם לכן במוסף המודפס ובאתר המקביל לו.

בעלי הטורים, בעיתונות המודפסת ובאתרי החדשות באינטרנט, מנהלים לעתים דיאלוג עם קהל כותבי הטוקבק. לדוגמה, הטור "המציג אינו חייל" שהופיע באתר ynet, נכתב בעקבות התגובות לכתבה "הסרט הנכון לזמן הנכון" שהופיע באתר יום לפני כן.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ http://en.wikipedia.org/wiki/Talkback_%28recording%29
2. ^ פורסם באתר האקדמיה - [1]
3. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3493646,00.html

[עריכה] ראו גם

• מכתב למערכת

[עריכה] קישורים חיצוניים

• נעה ידלין, ט' זה טוקבק, באתר nrg
• יעקב הכט, המאבק על ההגמוניה בשוק התוכן המקוון - המקרה של הטוקבק, באתר של איגוד האינטרנט הישראלי
• חיים רבייה, מי אני ומה שמי, על פסק דין העוסק בחשיפת זהותם של כותבי טוקבק
• עפרי אילני, כנסו בהם דחוףףף!!!, בעיתון הארץ, 17.8.06
• עידן הטוקבק, באתר "הארץ"
• האתר למלחמה בטוקבק הראשון, ההבטים הפסיכולוגיים ודרכים למניעת התופעה
• מקומם של הטוקבקים בשיח הציבורי בישראל מחלקת מחקר ומידע, הכנסת
• יורם מלצר, ענייני לשון - הטוקבקיסטים, בעיתון הארץ, 29.12.06
• איילה צורף, מסנן הטוקבקים הלאומי, באתר TheMarker. ראיון עם יון פדר, העורך הראשי של אתר ynet
• גילי דרוב-היישטיין, קולות מהיציע, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
• אוניטיקס, אתר המאפשר הוספת טוקבקים לכל דף באינטרנט.
• תוכנה לסינון הטוקבקים מאתרי החדשות, פותחה על ידי רן יניב הרטשטיין.
• סיני גז, אשליית הטוקבק, מתוך אתר Nfc
• איילת כהן, מוטי נייגר (2007). To talk and to talkback: ניתוח הרטוריקה של שיח-תגובה (talkback) בעיתונות המקוונת בישראל בתוך: תהילה שוורץ-אלטשולר (עורכת), עיתונות דוט קום (עמ' 321-350). ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה ומרכז בורדה אוניברסיטת בן-גוריון.