חוק מימון מפלגות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק מימון מפלגות הוא החוק המסדיר את פעילותן הכלכלית של המפלגות בישראל. החוק, שחוקק בשנת 1973, מגביל בצורה נחרצת את חירותן של המפלגות השונות לגייס כספים מהציבור ומוגרמים פרטיים, וקובע סכומים קבועים שהמפלגות יהיו זכאיות לקבל מהמדינה. סכומים אלו נקבעים לפי מספר המנדטים לו זכתה כל מפלגה בבחירות.
החוק קובע שבכל מערכת בחירות תהיה המפלגה זכאית ליחידת מימון אחת עבור כל חבר כנסת מטעמה (מספר חברי הכנסת נקבע כממוצע בין מספר החברים בכנסת היוצאת ומספר החברים בכנסת הנכנסת) ועוד אחד; ובכל שנה תקבל 60 אחוז יחידת מימון עבור כל חבר כנסת, ועוד 60 אחוז מיחידת מימון אחת (באופן כזה מפלגה שזכתה בשישה מנדטים, תקבל 7 יחידות מימון למערכת הבחירות, ו-60 אחוז מ-7 יחידות מימון כל שנה).
נכון לשנת 2003 עומדת יחידת מימון על כ-1,200,000 שקלים.
בשנים האחרונות נמתחה ביקורת על חוק מימון מפלגות בטענה שהוא מספק סכומים מצומצמים מדי, ומביא לכך שמפלגות שאכן מקפידות על ההגבלות שהוא מציב לגיוס כספים נקלעות לחובות קשים. במצב זה עולה חשש שהוא מחזק מפלגות ופוליטיקאים לא ישרים, מפני שלרשות הפוליטיקאים והתנועות הישרות לא עומדים משאבים מספיקים.
