ז'יימה לרנר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'יימה לרנר (Jaime Lerner) הינו אדריכל ומתכנן ערים יהודי-ברזילאי מהמפורסמים בעולם. לרנר כיהן גם כראש עיריית קוריטיבה ומושל במדינת פארנה אשר בדרום ברזיל.
ז'יימה לרנר נולד בקוריטיבה ב-19 בדצמבר 1937 למשפחה יהודית שמוצאה מפולין. בשנת 1964 הוא סיים את בית הספר לאדריכלות של האוניברסיטה הפדראלית של פארנה (Escola de Arquitetura da Universidade federal do Paraná). ב-1965, לרנר היה שותף בפיתוח "המוסד לפיתוח ומחקר אורבני של קוריטיבה" (Instituto de Pesquisa e Planejamento Urbano de Curitiba) וכן גם השתתף בעיצוב "התוכנית הכוללת של העיר קוריטיבה".
במקביל לעבודתו כאדריכל, לרנר כיהן כראש עיריית קוריטיבה, בירת פארנה, שלוש פעמים (1971-1975, 1979-1984, 1989-1992). לקראת הקדנציה השלישית שלו כראש עיר, הכריז ז'יימה לרנר על מועמדותו רק כ-12 יום לפני הבחירות ובכל זאת זכה בבחירות. במהלך כהונתו הראשונה כראש עיר, יישם תוכנית לצמצום עומס התחבורה בכבישים בעיר. כמו כן, פעל לרנר לטיפוח חברתי, אקולוגי ושינויים אורבניים בקוריטיבה. קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים (UNICEF), העניקה לז'יימה לרנר בשנת 1990 את "אות הילד והשלום" על תוכניותיו: "מהרחוב לבית הספר" (Da Rua para a Escola), "הגנת חיים" (Protegenda a Vida)ו"האוניברסיטה למורה" (Universudade do Proffessor).
בשנת 1994, נבחר לרנר לתפקיד מושל פארנה ובשנת 1998 נבחר בשנית. כמושל, לרנר הפעיל מדיניות של משיכת השקעות לפארנה כדי להפוך אותה לאחד ממרכזי התעשייה הגדולים בברזיל. בין השנים 1995-2001, בעקבות אותה מדיניות, הושקעו בפארנה למעלה מ-20 מיליארד דולר. עם נסיונו הרב שרכש בתקופתו כראש עיריית קוריטיבה, לרנר פיתח את פארנה בתחומים כמו: תחבורה, חינוך, בריאות, תברואה, תרבות פנאי ותיעוש.
בעצרת המרכזית של "ארגון הארכיטקטים הבינ"ל" (International Union Architects), שהתקיימה ביולי 2002 בברלין, נבחר לרנר לכהן כיושב ראש הארגון לתקופה של כ-3 שנים. לרנר הוא גם פרופסור בתכנון עירוני ואזורי באוניברסיטה הפדרלית של פארנה.
[עריכה] לרנר וישראל
לז'יימה לרנר קרובי משפחה בישראל, והוא ביקר בה פעמים רבות. במהלך ביקוריו עמד מקרוב על בעיות שונות במירקמים האורבניים בישראל, במיוחד בערים הגדולות. לרנר הסביר כי לישראל יש פוטנציאל להגיע להישגים סביבתיים גדולים, ויש לה הידע והמומחיות הנחוצים לשם כך, אך עקב החלטות כושלות ברמה העירונית והלאומית, ניכרת פגיעה קשה בחיי העיר. כך למשל, בסיור מצולם במרכז תל אביב, ב-2005, יחד עם כתב ערוץ 10, ניצן הורוביץ, לרנר הסביר כי תל אביב, בממדיה וצורתה, היא עיר אידאלית למערכת תחבורה ציבורית המבוססת על נתיבים מיוחדים לאוטובוסים, כפי שהקים בעירו קוריטיבה. ההסתמכות על המכונית ואי-מתן עדיפות לתחבורה הציבורית, הופכים את תל אביב "לבעיה תחבורתית", כדבריו. הגידול העצום במספר המכוניות הנכנסות לעיר מגביר את הזיהום, וגורם לפגיעה קשה במירקם החיים בעיר. לרנר הסביר כי בתל אביב, כמו גם בערים אחרות בישראל, ניתן להקים בתוך פרק זמן קצר, כשנתיים-שלוש, מערכת יעילה של תחבורה ציבורית, אשר תציל את הערים ותמנע את תהליכי הפרבור המואץ.
בביקוריו בישראל, מתח לרנר ביקורת על הרס מבנים ומוסדות שהם בבחינת "ציון דרך" לעיר ולתושביה. כך למשל, טען כי הריסת כיכר דיזנגוף הישנה בתל אביב, והפיכתה לנתיב תנועה מהיר, הייתה שגיאה קשה, וכי יש להחזיר את המצב לקדמותו. כמו כן הסביר כי העיר צריכה להכיר גם בחשיבות של עסקים קטנים ומקומות בילוי "מסורתיים", שהם חלק מהמורשת התרבותית שלה, כמו למשל בתי קפה "מיתולוגיים", שהעירייה צריכה להשקיע בשימורם.
[עריכה] פרסים
לרנר זכה במספר רב של פרסים ברזילאים ובנילאומיים, ביניהם:
- 1990: "האות הסביבתי של האו"ם" (UNEP)
- 1990: הפרס השנתי של "הארגון הבינ"ל לשימור אנרגיה" (IIEC)
- 1991: עיטור של כבוד, מהפרויקט להתיישבות אנושית של האו"ם
- 1991: "עץ הלמידה", IUCN 1991
- 1996: "אות הילד והשלום", UNICEF
- 1997: מדליית ת'ומס ג'פרסון, אוניסרסיטת וירג'יניה
- 2000: פרס הנסיך קלאוס פונד, הולנד (2000)
- 2001: פיונייר (Pioneer), המועצה הבינ"ל לדאגה קהילתית
- 2001: הפרס העולמי הטכנולוגי לתחבורה, המוזיאון הלאומי למדע ולתעשייה, בריטניה
