זרע יעקב, קיסר אתיופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הדף "זרע יעקב" מפנה לכאן. לערך העוסק בפירוט צאצאיו של יעקב, ראו עץ משפחה של דמויות מקראיות.

זרע יעקב (געז: ዘርአ ያዕቆብ) היה קיסר אתיופיה בין השנים 1434 ל 1468 שם ההכתר שלו היה קונסטנטינוס הראשון. נולד בטילק הנמצאת על יד נהר האוואש וממוקמת במחוז פאטאגאר (כיום במחוז אורומיה), זרע יעקב היה בנו הצעיר ביותר של הקיסר דווית הראשון מהקיסרית יגזי קאברה.

המומחה הבריטי המתמחה על אתיופיה, אדוורד אלאנדורף, ציין שזרע יעקב:

	היה ללא ספק השליט גדול ביותר של אתיופיה מאז אזאנה, מלכה של ממלכת אקסום, ואף קיסר לא משתווה אליו פרט לקיסרים מנליק השני והיילה סלאסי שיכולים להתמודד מולו.
-- האתיופים: הקדמה לארץ ולאנשים, מהדורה שנייה, עמוד 69.

תוכן עניינים 1 תקופת מלכותו 2 מרד היהודים 3 זרע יעקב והכנסייה האתיופית 4 יחסי חוץ 5 הערות שוליים

[עריכה] תקופת מלכותו

בעקבות מות הקיסר דווית הראשון ,כלא אחיו הגדול תיאודרוס הראשון את זרע יעקב באמבה גישן (בסביבות 1414). במשך 20 שנים הבאות הייתה תחלופה רבה של אחיו הגדולים על כס הקיסרות עד שהגיע תורו ^[1]. דוויד בוקסטון מציין את ההשפעה שהייתו על זרע יעקב עקב היותו מרותק ומבודד באמבה גישן:

	מנוע מכל גישה לאנשים רגילים או חיים נורמלים, נדחף לעמדת המנהיג, בלי ניסיון בענייני ניהול מדינה,הוא (זרע יעקב) התמודד עם ממלכה מלאה בקשירות ובמרידות, כנסייה משוסעת, ואויבים מבחוץ שמאיימים לפלוש כל רגע.
-- החבשים, עמוד 48.

בוקסון ממשיך וכותב כך:

	בנסיבות אלה קשה היה לצפות מהמלך החדש להראות כושר הסתגלות, סובלנות או מיומנות דיפלומטית, מכיוון שתכונות אלה נרכשות לאחר ניסיון רב ביחסים בין אנושיים. מעומת עם הייאוש והמצב הקאוטי שהיה נתון בו, הוא הפך לחסר פשרות אכזרי שממאן להשלים. לקראת מותו איבד את החיבה והנאמנות של של משפחתו והחצר המלכותית שלו והוא נהיה דמות מבודדת חשדנית. אולם למרות הכל שמו של זרע יעקב הוא בין הגדולים ביותר בהיסטוריה האתיופית.
-- החבשים, עמוד 48.

למרות שזרע יעקב מלך בשנת 1434 הוא לא הוכתר (על ידי האבונה) עד לשנת 1436 בה הוכתר רשמית באקסום. לאחר ההכתרה הוא נשא לאישה את הלני שהמירה את דתה מהאסלאם לנצרות. הלני הייתה ביתו של מלך ממלכת האדייה אחת ממלכות הסידאמים הנמצאת מדרום לנילוס הכחול, הלני לא הביאה ילדים לעולם אבל נהייתה לאישיות פוליטית חזקה בחצר והייתה עוצרת או יועצת של הקיסרים באאדה מאריאם הראשון, אסקאנדאר ונה'וד.

אחרי שאור בשמי אתיופיה נראה (שרוב היסטוריונים זיהו אותו כשביט האלי, שנראה באתיופיה בשנת 1456), זרע יעקב הקים את העיר דאברה בארהאן וקבע אותה כבירת ממלכתו ^[2].

כעבור מספר שנים שלטונו של זרע יעקב נעשה רודני יותר. כאשר טאקלה האוואריאט, ראש מנזר דאברה ליבאנוס, ביקר את הרציחות והכאות של גברים, הקיסר כלא אותו, היכן שהוא מת אחרי חודשים ספורים. בשנת 1453 זרע יעקב היה משוכנע שישנה עלילה כנגדו מה שגרם ליותר פעולות אכזריות.

[עריכה] מרד היהודים

ערך מורחב – מרד ציפורה

זרע יעקב היה איש נוצרי אדוק ולא סבל דתות אחרות, תחת שלטונו הורע מצבם של יהודי אתיופיה, הקיסר דרש מכלל אזרחי ממלכתו כולל היהודים להתנצר או שהם ימותו. אשת הקיסר ציון ציפורה (או ציון מורגשה על פי מקורות נוצריים) הייתה יהודיה שהוכחה להנשא ולהתנצר בפקודת הקיסר ושינתה את שמה ל"ולטה קדיסן", אשתו היהודיה ילדה לו שלושה בנים אסקאל, באדה מריאם הקיסר לעתיד ומאדאם.

כאשר סולטנות אדאל ומנהיגה באדלאי אבן סעד א-דין מרדו בקיסר הוא יצא לשם עם צבאו והביס את צבא אדאל בקרב גומיט בשנת 1445 וגיבש את שליטתו מעל הממלכות של הסידמאים בדרום, ועל הממלכות המוסלמיות החלשות שמעבר לנהר האוואש ^[3]. כשהקיסר היה במערכה צבאית כנגד המוסלמים ואדאל בדרום ניצלו יהודי אתיופיה את ההזדמנות ומרדו בקיסר בהנהגת אשת הקיסר ציפורה. היהודים יחד עם אשתו של הקיסר ציפורה שלא סבלו את שלטון הקיסר הדתי תכננו להכתיר לקיסר את בנו הבכור של זרע יעקב אסקאל, כאשר הקיסר שמע על המרד של היהודים ואשתו הוא הפנה את צבאו צפונה אל עבר מחוזות היהודים השמיד כפרים יהודים רבים, הרג את אשתו ציון ציפורה ולקח רבים בשבי בעקבות זאת זרע יעקב כינה את עצמו "משמיד היהודים" ^[4]. למרות הטבח שביצע ביהודים הוא נכשל בלהביס אותם מאחר והתבצרו בהרי סאמיאן. מרד נוסף שדוכא על ידי זרע יעקב בצפון היה של האגאווים.

[עריכה] זרע יעקב והכנסייה האתיופית

זרע יעקב ראה בכנסייה ובנצרות את הכלים הראשיים לגיבושה של מדינה ולקידומה של לאומיות אתיופית. הקיסר הבין כי מספר הולך וגדל של אתיופים בעלי רקע דתי ותרבותי שונה החלו לאמץ לחיקם את הדת הנוצרית, עד אשר באמצע המאה ה-14, האחריות הנוספת אשר הוטלה על הכנסייה האתיופית הייתה מעל ומעבר לכוחותיה ויכולותיה וכי המתקנים החינוכיים והארגוניים שלה לא יכלו להמשיך ולספק שירותים לכל המאמנים החדשים. צעדים דרסטיים בארגונם מחדש של מוסדות הכנסייה, וכתיבה מחדש של חוקים בממלכה, היו חייבים להתבצע לשם כך.

בתקופה קריטית זו תפס זרע יעקב את השלטון והציב לעצמו את המטרה לבצע את הרפורמות בכנסייה האתיופית. תשומת לבו הופנתה מהר מאוד לנושא אשר במשך זמן רב היווה מחלוקת בין קבוצות דתיות רבות באתיופיה ובין הבישוף באלכסנדריה, והוא שמירת השבת. נוהג שמירת השבת התפשט בין קהילות רבות ואף בחצר המלכותית באתיופיה, כל זאת בניגוד לעמדת הבישוף ממצרים אשר ראה בנוהג שמירת השבת השפעה יהודית אשר יש לעקור אותה מן השורש. אולם גם זרע יעקב, כמו אביו לפניו, היה בעד שמירת נוהג זה, לא רק בגלל אמונות דתיות אלא גם בגלל סיבות פוליטיות. העובדה כי זרע יעקב המשיך בנוהג שמירת השבת הביאה לכך שכוחו של הבישוף המצרי ונאמניו, המעטים וחסרי הכוח בממלכה, נשארו בעמדה נחותה זו, כך שהם לא היוו סיכון על שלטונו.

נושא נוסף אשר העסיק את מחשבתו לאורך כל תקופת שלטונו הייתה העובדה כי אתיופיה הייתה מוקפת בפגאנים ומוסלמים ממזרח ומערב אשר מהווים השפעה רעה על אנשיו והמאמינים הנוצרים אשר בה. לכן הוא החל בסדרה של פעילויות אנרגטיות אשר באו כדי לבצע רפורמות דתיות, ואשר הוכיחו כמה קטנה הייתה השפעתה של הכנסייה במחוזות הנרחבים של הממלכה. הוא דרש ואף קיבל מהבישוף של מצרים שני אבונאות שיבואו לאתיופיה כדי להשתלט על כמות המאמינים אשר גדלה בה, דבר אשר מעולם לא נעשה לפני כן, שכן הבישוף ממצרים הסתפק תמיד באבונה אחד שישרת את הקהילה באתיופיה.

נראה היה כי זרע יעקב, בניגוד לקיסרים האחרים של השושלת הסולומונית, היה היחיד אשר הצליח להבין את גודל הבעיה אשר הביאו עימם הפגאנים והמוסלמים לעדת המאמינים הנוצרים יותר מכל דבר אחר. בעקבות הבנה זו הוא תכנן את תוכנית הרפורמות שלו עוד לפני שהוא תפס את שלטון הכתר בממלכה.

אין ספק כי ניסיונותיו של זרע יעקב לשלב את השטחים הכבושים, להטמיע את תושביהם בתרבות האתיופית הנוצרית ולספק בסיס איתן הן לכנסייה והן למדינה, עלו על אלה של קודמיו או של יורשיו, והפכו אותו לשליט הבולט בתקופה הסולומונית כולה.

[עריכה] יחסי חוץ

זרע יעקב שלח משלחת דיפלומטית לאירופה בשנת 1450, שהובל על ידי הסיציליני פיאטרו רומבאלו שלפני משימה זו נשלח להודו והצליח שם. האיש הראשון שפגש פיאטרו רומבאלו היה האפיפיור ניקולאס החמישי, אך פגישתו העיקרית הייתה עם אלפונסו החמישי מלכה של ממלכת אראגון ^[5].

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ טאדסה טמרת, כנסייה ומדינה באתיופיה (1270 1527), עמודים 278-283.
2. ^ ריצ'רד פאנקהארסט, ההיסטוריה המלכותית האתיופית, עמודים 36-37.
3. ^ ריצ'רד פאנקהארסט, ההיסטוריה המלכותית האתיופית, עמוד 32.
4. ^ ריצ'רד פאנקהארסט, ההיסטוריה המלכותית האתיופית, עמוד 33.
5. ^ ריצ'רד פאנקהארסט, היסטוריות המלכותיות האתיופיות, עמוד 32.

הקודם: עמדה ייאסוס

קיסר אתיופיה 1434 - 1468 השושלת הסולומונית

הבא: באדה מריאם הראשון