זוהרה אלפסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

זוהרה אלפסיה (צרפתית: Zohra Al Fassia) (1905 - 1994), זמרת מרוקאית יהודיה שעלתה לישראל בגיל 57 והתאזרחה. בשנות השלושים והארבעים היא הייתה אחת הזמרות המפורסמות במרוקו ובאלג'יריה. שיריה החילוניים זוכים להצלחה גם כיום בשמחות של יהודי מרוקו והורכבו על לחניהם גם פיוטי קודש.

אלפסיה נולדה בעיר סופרו שלמרגלות הרי האטלס במרוקו למשפחה דלת אמצעים. בילדותה החלה להצטיין בזמרה ושרה פיוטים בבית הכנסת של פאס ובנעוריה החלה לשיר בבבתי קפה ביישובים הסמוכים ובקברטים בקזבלנקה. שיריה היו בעיקרם שירים חילוניים מסוג גארנטי (gharnati - שירים אנדלוסיים ששמם בא משם העיר גרנדה בספרד ונפוצו בקרב יהודי אלג'יריה ומרוקו במאה ה-19), מן הז'אנר ayta' מאזור האטלס, ושירים הקרויים melhun - שירים עירוניים וארוכים.

בשנות ה-40 הייתה לזוהרה אלפסיה תזמורת מלווה משלה. דרך תחנות הרדיו שיריה נהיו פופולריים מאוד גם באלג'יריה. סולטן מרוקו מוחמד החמישי התרשם מאוד מכשרונה והזמין אותה לשיר בחצרו. בין להיטיה השיר "יא ביאדי אנא" המתחיל במלים "יא נאס, יא נאס כולו בראבו" המושר עד ימינו בטקסי החינה לפני החתונות אצל יהודי מרוקו. השיר חודש בישראל על ידי להקת "שפתיים". שירים מפורסמים אחרים שלה היו "לארוסא", "יאלי פיק דמואוי" ואחרים. נהגה לשיר גם שירים של סמי על מגרבי ושל זמרים ומלחינים אחרים.

בשנת 1962 עלתה לישראל והתגוררה בתנאי מצוקה ובדידות בשכונת עתיקות ג' באשקלון. המשורר ארז ביטון, שמתוקף עבודתו כעובד סוציאלי ביקר אצלה, התרשם מאוד מגורלה וכתב אודותיה שיר הנלמד היום גם בבתי הספר.

אלפסיה הוזמנה לחגיגות רבות של העדה המרוקאית בישראל ויש לה בארץ קרובי משפחה רבים. בשנותיה האחרונות התגוררה בבית אבות.

זוהרה אלפסיה נפטרה בגיל 89 בשנת 1994 ונקברה באשקלון.