ויליאם בירד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ויליאם בירד (באנגלית: William Byrd;‏ 1543 - 4 ביולי 1623) - מלחין אנגלי בתקופת הרנסאנס, נחשב לאבי המוזיקה האנגלית.

[עריכה] חייו

בירד נולד בשנת 1543 במקום לא ידוע באנגליה. בשנת 1563 כיהן כנגב העוגב ומנהל המקהלה בקתדרלת לינקולן. בשנת 1572 הצטרף לקפלה המלכותית בתור זמר. באותה שנה התמנה לנגן העוגב באותה קפלה ביחד עם מורו תומאס טאליס, אף הוא מלחין ידוע באותה תקופה. בשנת 1575 קיבלו שניהם אישור מלכותי להדפסה ולמכירה של תווים. בשנת 1678 עקרה משפחתו של בירד להרלינגטון בעקבות רדיפות הקתולים (משפחתו של בירד הייתה קתולית אדוקה). בשנת 1581 נערך חיפוש בביתו של בירד והוא נקנס על אמונתו. בשנות ה-90 של המאה של המאה ה-15 עבר בירד לאסקס וחי שם עד מותו בשנת 1623.

[עריכה] יצירתו

בירד הלחין בתקופתה של אליזבת הראשונה, תור הזהב של המוזיקה החילונית. למרות היותו קתולי אדוק, עובדה שמופיעה גם ביצירותיו, המלכה האנגליקנית הייתה בדרך כלל סבלנית לאמונתו של בירד. אמונתו התבטאה במיסות ובמוטטים שכתב, הידועות שבהן הן: המיסות לשלושה, ארבעה וחמישה קולות, "הלל לגוף האמיתי"(מוטט), ורבים אחרים. למרות אמונתו הקתולית, בירד הלחין גם המנונים לכנסייה האנגליקנית, כמו: "בוא אלי, צער, לנצח" ו"עבודת הקודש הגדולה". מלבד מוזיקה קולית, כתב יצירות כליות רבות, בעיקר לוירג'ינל ולקונסורט ויולים. ביצירותיו לוירג'ינל מתבלטות סדרות של וריאציות וכן ריקודים (בדרך כלל צמדים של פוואן וגלירד). ביצירותיו לקונסורט ויולים יש לציין פנטסיות בשלושה, ארבעה, חמשה וששה קולות, יצירות המבוססות על קנטוס פירמוס כמו למשל In Nomine וכן ריקודים.