ואקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ואקה (בספרדית: Huaca, בקצ'ואה: Wak'a) היא מונח בתרבויות אנדיות קדומות, המתאר מקום שמלבד קיומו הפיזי, הוא מהווה גם ישות אלוהית בעלת אישיות משל עצמה.
הוואקות שימשו כמרכזים דתיים, ונערכו בהן טקסים פולחניים שונים, שכללו הקרבת קורבנות ומתן מנחות, ולעתים גם הקרבת קורבנות אדם. ואקה יכולה להיות פרט גאוגרפי טבעי, כגון הר או אגם, ויכולה הייתה להיות יציר כפי אדם. במקרה השני נבנו ואקות בפאר רב, וכללו אוצרות שונים, מה שהביא לביזתן של רבות מהן על ידי הספרדים. כוואקות נחשבו גם זקני הקהילה שנפטרו ונחנטו, והוצאו ממקום משכבם להשתתף באירועים משפחתיים או של הקהילה שכיבדה אותם (איילו, שבט או המשפחה המלכותית, למשל), להיוועצויות רבות חשיבות וכדומה.
אתרים ארכאולוגיים במקומות בהם היו ואקות קיימים ליד לימה, ארקיפה, טרוחיו וצ'יקלאיו שבפרו וליד איקיקה שבצ'ילה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ואקות |
