ואדי חרמיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ואדי חרמיה או ואדי אל-חרמייה (وادي الحرمية, בעברית: נחל השודדים) הוא אפיק נחל צר ועמוק הממוקם בצפון הרי בנימין, בין שילה לעופרה, ובו עוברת הדרך הקדומה החוצה את הארץ מצפון לדרום. כיום עובר באפיק הנחל כביש 60.
שם זה ככל הנראה ניתן לו משום שבעבר הוא היה מקום מועד להתקפות שודדים על עוברי האורח במקום, מכיוון שהמקום כה צר ועמוק והדרך עוברת בתוך ערוץ הנחל.
צפונית-מערבית לנחל נמצאת ההתיישבות מעלה לבונה, עוד בסביבת המקום הכפרים הפלסטינים סינג'יל ואל מזרעה אשרקיה.
בזמן העתיק היה ואדי חרמיה ממוקם באחת הנקודות האסטרטגיות החשובות ביותר באזור, בכך שהוא חלש על המעבר הראשי מדרום הארץ לצפונה. במקום זה נערך קרב ואדי חרמיה, הקרב הראשון בין כוחותיו של יהודה המכבי ובין הצבא הסלאוקי בשנת 167 לפנה"ס שהורכב מחיל המצב המקומי של העיר שומרון תחת פיקודו של אפולוניוס. למרות יתרון מספרי של 3 ל-1, היוונים הובסו ואפולוניוס נפל חלל. גם במסעו של אספסיאנוס לכיוון ירושלים היה ואדי חרמיה המכשול האחרון שעמד בפניו בדרכו לירושלים.
בזמן שלטון המנדט הבריטי הוקמה במקום תחנת משטרה על מנת לשמור על הסדר (מבנה התחנה הנטוש קיים עד היום)[1]. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, (1936-1939) התמקדו הפורעים הערבים במאבק נגד התחבורה היהודית, וחלק גדול מהטרור הערבי של אותן פרעות התבצע נגד כלי הרכב היהודיים שעברו במקום.
ב3 במרץ 2002 נרצחו במקום 10 חיילים ואזרחים במחסום המשטרה הבריטית על ידי צלף פלסטיני שבא מהיישוב סינג'יל הסמוך. בעקבות הרצח ניסו מתיישבים מעפרה ושילה להקים היאחזות בתחנת המשטרה הנטושה, אך הם פונו כעבור זמן קצר. כיום משמש המבנה כ"בית יד לבנים" של המועצה אזורית מטה בנימין, ומתקיימים במקום טקסי זיכרון לנופלים.
