השקיה בטפטוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הערך "טפטפת" מועמד לאיחוד לתוך ערך זה הערך טפטפת דן בנושא של הערך הזה וככל הנראה מוסיף עליו מידע. מסיבה זו, ייתכן שיש לאחד את שני הערכים. (דיון)

השקיה בטפטוף היא שיטת השקיה המשחררת מים באיטיות ובזרמים קטנים לשורשי הצמחים, בין אם מעל פני הקרקע או ישירות לאזור השורשים מתחת לפני הקרקע (השקיה תת-קרקעית). כבר בזמנים קדומים נעשה שימוש בהשקיה בטפטוף באמצעות כדי חרס שמולאו במים, הוטמנו בקרקע ושחררו את המים באיטיות לקרקע דרך נקבוביות כלי החרס. שימוש בשיטות דומות נעשה בחממות באירופה באמצע המאה ה-20.

ההתקדמות הגדולה בשיטת ההשקיה בטפטוף נעשתה לאחר התפתחות השימוש בחומרים פלסטיים. שיטת הטיפטוף המודרנית מתבססת על העברת המים דרך טפטפות המשחררות אותם לקרקע. הזרם הקטן מושג על ידי חיכוך של המים העוברים במסלול ארוך בטפטפת. הפחתת מהירות הזרימה של המים על ידי החיכוך במסלול ארוך איפשרה להימנע משיחרור המים דרך נקבים זעירים, הנסתמים בקלות. ההבדל המשמעותי בין צינור עם נקבים לבין טפטפת נובע לא רק ממיעוט סתימות, אלא מחלוקת מים אחידה לאורך השלוחה (צינור הטפטפת) היתרונות מחלוקת המים האחידה רבים: חסכון במים, מתן כמות מים נכונה לכלל הצמחים והחשוב מכולם - יצירת חלקה הומוגנית במועד הקטיף, גודל הפרי ואיכותו - מה שתורם לתשואה גבוהה יותר ואי לכך כדאית יותר. הטפטפת ושיטת ההשקיה המבוססת עליה הומצאו, יוצרו והופצו על ידי המהנדס הישראלי שמחה בלאס ובנו ישעיהו בסוף שנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60, כאשר מערכת ההשקיה הניסיונית הראשונה הותקנה על ידם בשנת 1959.

כיום מיוצרות מערכות ההשקיה בטפטוף על ידי חברות רבות בעולם, כאשר ישראל נוטלת חלק מרכזי בפיתוח ובייצור. ההמצאה גרמה למהפכה עולמית בשיטות ההשקיה והדישון בחקלאות, והובילה לחיסכון במים ולהגדלת היבולים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• שיטות השקיה באתר העמותה לקידום החינוך המדעי ביישובי הגליל
• הטפטוף לדורותיו באתר נטפים
• בקרת השקיה באתר שדות