השאגס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

השאגס

מקור	פרמונט, ניו המפשייר, ארצות הברית
שנות פעילות	1968—1975
סוגה	אאוטסיידר
חברת תקליטים	Third World Red Rooster Rounder
חברי ההרכב	דורותי "דוט" ויגין הלן ויגין בטי ויגין רייצ'ל ויגין
אתר רשמי

השאגס (The Shaggs) היא להקת רוק אנד רול אמריקאית שהייתה קיימת בין השנים 1968 ל-1975. נחשבת בעיני רבים ללהקת הרוק הגרועה ביותר מאז ומעולם.

[עריכה] היסטוריה

סיפורם של השאגס הוגדר על ידי האתר All Music Guide כ"אחד הסיפורים הגדולים של הרוק אנד רול". תחילתו בשלוש נבואות שניבאה אימו של אדם בשם אוסטין וויגין ג'וניור - הוא יתחתן עם אישה ג'ינג'ית, ייוולדו לו שני בנים אותם לא תזכה לראות, ובנותיו יקימו להקה מצליחה. לאחר ששתי הנבואות הראשונות אכן התגשמו, החליט וויגין לפעול להגשמת השלישית. באמצע שנות השישים רשם את שלוש בנותיו דוט, הלן ובטי לשיעורי נגינה וקנה להן כלים. למרות שהבנות לא הפגינו כשרון מוזיקלי כלשהו, החליט האב בשנת 1969 שהגיע הזמן להקליט להן אלבום.

[עריכה] האלבום

וויגין סגר עסקה עם חברת הקלטות מקומית, ולקח את הבנות ליום הקלטות מרוכז במהלכו הקליטו את אלבומם Philosophy of the World. כל שירי האלבום נכתבו על ידי דוט. למרות שמילות השירים נאיביות וסובבות סביב נושאים כמו כיבוד הורים, דת וכדומה - השירים עצמם אינם קלים לשמיעה. בשל חוסר מיקצועיותן של הבנות, המקצב בכל השירים אינו אחיד, תפקידי הכלים אינם מתואמים, והגיטרות אינן מכוונות כהלכה. מסופר כי במהלך ההקלטות, הבנות היו מפסיקות מדי פעם לנגן בטענה כי אחת מהן עשתה טעות, והיו מבקשות להתחיל מחדש - מה שהתמיה מאוד את הטכנאים שלא הבינו כיצד הבנות מצליחות להבחין מתי נעשית "טעות".

התקליט הודפס ב-1000 עותקים, 900 מתוכם נעלמו באופן מסתורי, ביחד עם בעלי חברת התקליטים. 100 העותקים הנותרים חולקו לתחנות רדיו אזוריות שלא גילו בהם עניין. עם מות האב ב-1975 התפרקה הלהקה ולא ניגנה ביחד יותר לעולם.

[עריכה] הפריצה

במהלך השנים האלבום התגלגל לידיהם של חברי הלהקה הנחשבת New Rhythm and Blues Quartet, שהפכו למעריצים שלו. בשנת 1980, יותר מעשר שנים אחרי הוצאתו המקורית והכושלת, הצליחו שניים מהם לשכנע את חברת התקליטים שלהם לרכוש את הזכויות על האלבום ולהדפיס אותו מחדש. ההוצאה המחודשת זכתה לסיקור נרחב - הרולינג סטון הכריז עליה כ"קאמבק של השנה", בניו יורקר התפרסמה כתבת עומק על הלהקה, והוול סטריט ז'ורנל פרסם ביקורת. האלבום זכה לבחינה מחודשת, ורחבה יותר, של איכויותיו. בעוד רבים עדיין תפשו אותו כאלבום בלתי שמיע שהוקלט על ידי להקה שלא יודעת לנגן, והניו יורק טיימס אף הגדיל לעשות והכתיר את השאגס בתואר הלהקה הנוראית בעולם, רבים אחרים החלו לראות בו סוג של אמנות אוונגרדית בעלת איכויות נדירות. היטיב לתאר זאת המוזיקאי ומבקר המוזיקה קאב קודה שכתב -

	...[הלהקה] יוצרת שילוב בין דיסוננס ליופי, כאוס ושלווה. היא גורמת למאזין לבחון מחדש את כל התפיסות המוקדמות שהיו לו לגבי הקשר בין כשרון, מקוריות ויכולת. אין סיכוי שתשמעו תקליט שאפילו מתקרב לאיך שהתקליט הזה נשמע.

לאחר שפרנק זאפה הודיע בראיון לפלייבוי כי זהו האלבום השלישי האהוב עליו בכל הזמנים, הדרך לרכישת מעמד של אלבום קאלט הייתה קצרה, והתקליט בהוצאתו המקורית הפך עד מהרה לפריט אספנים מבוקש.

[עריכה] כיום

בשנת 2000 רכשה חברת הפקה אמריקנית את הזכויות על סיפור הלהקה, אך עד היום טרם השתמשה בהן ליצירת סרט.
בשנת 2001 יצא אלבום מחווה לשאגס בשם Better than the Beatles.
בשנת 2003 עלה בלוס אנג'לס מחזמר על הלהקה בשם Philosophy of the World.