העבד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

העבד (ביידיש - דער קנעכט) - רומן מפרי עטו של יצחק בשביס זינגר. נכתב במקור ביידיש ומגולל את קורותיו ואת סיפורו של יעקב, תלמיד חכם שנמכר לעבדות לאחר גזרות ת"ח ת"ט ומתאהב באישה גויה. דרך עיניו של יעקב מסופרים קורות היישוב היהודי בפולין בסוף המאה ה-17. היצירה החשובה עוסקת בביקורת על הממסד הרבני ועל החברה היהודית, ומתארת את המציאות האיומה ששררה בפולין לאחר הפרעות ביהודים באותן שנים.

הספר פורסם במקור בשנת 1962. הוא תורגם לעברית בידי חיים פלג וראה אור בסדרת "ספריה לעם" של הוצאת עם עובד. בשנת 2002, יצא הספר מחדש באותה הוצאה, בתרגומו של אברהם יבין.
בשנת 2002 עלתה ההצגה "העבד", המבוססת על הספר, בתיאטרון גשר, בעיבודו ובימויו של יבגני אריה ובכיכובם של סשה דמידוב (בתפקיד יעקב) ויבגניה דודינה (בתפקיד ואנדה).

[עריכה] עלילת הספר

יעקב, גיבור הספר, היה תושב יוּזֶפּוֹב, עיירה יהודית בפולין. בגזרות ת"ח-ת"ט נמכר לעבד לאיכר בהרי הקרפאטים. הוא מצא עצמו בעולם של עובדי אלילים, אך נאבק לשמור על יהדותו: הקפיד על מניין ימות השנה כדי לצום ביום כיפור, למשל.

יעקב מאמין כי אשתו וילדיו נספו בפרעות, ומתאהב בבת האיכר, ואנדה. בהמשך מגיעים יהודים כדי לפדות אותו בכסף משביו, והוא חוזר ליוזפוב. געגועיו לואנדה לא שוכחים, ולאחר זמן היא מתגלה לו בחלומו, כאשה הרה, ואומרת "מדוע עזבת אותי ,יעקב?", "מה יהיה על ילדך? הוא יגדל בין גויים". יעקב מחליט לחזור לכפר ולקחת את וואנדה לאשה. יעקב וואנדה מגיעים לעיירה אחרת, פיליץ. יעקב מתפרנס כמורה, את ואנדה הוא מציג כאישתו, שרה, והיא מתחזה לאילמת כדי שלא יתגלה מוצאה. ואנדה/שרה צמאה לדעת, ולומדת יהדות מיעקב. היא סובלת בשקט את הרכילות והיחס המחפיר של נשות העיירה, אולם סודה מתגלה כשהיא זועקת בקול במהלך לידת בנם. ואנדה/שרה מתה במהלך הלידה הקשה, ונקברה מחוץ לגדר, כגויה.

יעקב קורא לבנו התינוק בנימין (הוא מדמה את עצמו ליעקב התנ"כי, שגם אשתו רחל הייתה בת לגוי ומתה עליו בניכר); והוא עולה לארץ ישראל עם העולל. בנו בנימין נעשה ראש ישיבה ואב לבנים.

כעבור 20 שנה חוזר יעקב ומגלה שהעיירה גדלה לעיר, ובית-העלמין הקטן גדל וכעת קברה של שרה, שלא היה מסומן באופן בולט, מקומו לא ידוע אך הוא בתוך שטח בית העלמין היהודי: "הקהל קבר אותה מחוץ לגדר בית-העלמין, אך בית-העלמין התקרב אליה והכניסה לפנים מגדרו. בית העלמין פסק ששרה היא יהודיה ומת טהור". יעקב חיפש את קברה ולא מצאהו. הוא היה חלש, ונפטר במהלך ביקורו בפיליץ. כשבאו לקברו, חפרו לו קבר ומצאו את קברה של שרה, והם נקברו זה לצד זו.

[עריכה] ביקורת חברתית

הספר מכיל ביקורת על צביעותם של יהודים המקפידים במצוות שבין אדם למקום אך חוטאים במצוות שבין אדם לחברו. כך למשל מוצג גרשון, פרנס העיירה, כאדם רע ואכזר.

"אשר ליהדות, מתחוור לו למעלה מן הספק שעיקרה המצוות שבין אדם לחברו. המצוות שבין אדם למקום קלות הן. גרשון ושכמותו – שני מטבחים בבתיהם, למאכלות-חלב ולמאכלות-בשר. הם הונו את הבריות ואכלו מצה שמורה. הוציאו דיבת-אנשים רעה ואכלו בשר כשר למהדרין, בלי סירכא. עינם צרה בשמחת הזולת, מלאי שנאה ומדון ובתוך כך הניחו תפילין דרבנו-תם, ביקשו אתרוג מהודר דווקא. במקום להסית יהודי שיטעם בשר-חזיר או חֵלב, שידליק אש בשבת – איוָה לו יצר הרע תחום עבירות ששרשן עמוק בטבעו של אדם" (עמ' 168-169).

גם מהגויים לא חוסך בשביס-זינגר ביקורת. הקישור בין הגזרות דאז לבין שואת יהודי אירופה הוא בלתי-נמנע, והטקסט אף מתייחס אליו ישירות; כך למשל שואל הפריץ את יעקב באחת משיחותיו עימו: "דבקתם ברעיון שאלוהים בחר בכם מכל העמים, אך למה בחר בכם? שתחיו בגיטאות אפלים ותשאו טלאי צהוב?" (עמ' 125).

כמו כן בולטת בסיפור השקפת עולמו הצמחונית/טבעונית של יצחק בשביס זינגר, כפי שניתן לראות בתיאור יחסו לבעלי חיים בתקופת השבי, לבשר לאחר הפדיון ולאוכל מן החי בביקור בפיליץ כעבור 20 שנה.