האזור הכלכלי האירופי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האזור הכלכלי האירופי (European Economic Area - EEA) הוא כינוי למסגרת סחר שנוצרה ב-1 בינואר 1994 בעקבות הסכם בין איגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA) ובין האיחוד האירופי. מטרתו הייתה לאפשר למדינות EFTA להשתתף במסגרות הסחר האירופיות מבלי להצטרף לאיחוד.
[עריכה] חברות
אזרחיה של שווייץ בחרו שלא להצטרף ל-EEA לאחר משאל עם, כפי שמחייבת חוקתם. השווייצים מקיימים את קשרי הסחר שלהם עם האיחוד האירופי על סמך הסכמים בילטרליים, בעלי תוכן שונה מאלו שבין ה-EEA והאיחוד.
כיום חברי ה-EEA הן שלוש מדינות EFTA הנותרות - איסלנד, נורבגיה וליכטנשטיין, ו-27 מדינות האיחוד האירופי.
[עריכה] חירויות ה-EEA
ה-EEA מבוסס על ארבע חירויות. התנועה החופשית של סחורות, אנשים, שירותים והון בין חברי ה-EEA. המדינות השותפות ב-EEA, אך לא באיחוד האירופי נהנות מסחר חופשי עם חברי האיחוד האירופי אך אינן צריכות לאמץ את החקיקה האירופית מחד, ואין להן כל השפעה על מדיניות האיחוד מאידך.
מדינות אלו הסכימו לחקיקה פנימית המבוססת על חוקי האיחוד בכל הנוגע למדיניות סוציאלית, הגנת הצרכן, איכות הסביבה, דיני חברות וסטטיסטיקה.
[עריכה] מוסדות
ועדה משותפת המורכבת מנציגי מדינות EFTA החברות ב-EEA וכן מנציגי מדינות האיחוד עוסקת בהרחבת חקיקת האיחוד למדינות EFTA החברות ב-EEA. מועצת ה-EEA נפגשת פעמיים בשנה כדי להסדיר את היחסים בין המדינות החברות בה.
במקום להקים מוסדות כוללים ל-EEA, עוסקת "סמכות המעקב" של ה-EFTA ובית הדין של ה-EFTA בבדיקת התאמת מדיניות חברות EFTA החברות ב-EEA להסכמי ה-EEA השונים.
