דברי ימי רומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דברי ימי רומא ("Römische Geschichte") היא סדרת ספרי היסטוריה הדנה ברומא העתיקה ומהווה את יצירתו המפורסמת ביותר של תאודור מומזן. הסדרה יצאה לאור בארבעה כרכים, בשפה הגרמנית, בין השנים 1854 - 1885.

שלושת הכרכים הראשונים של הסדרה מתארים את ההיסטוריה הרומית מהימים הראשונים של ההגירה הלטינית לאיטליה ועד לתקופת שלטונו של יוליוס קיסר. הכרך הרביעי מציג חתך היסטורי נרחב המתאר את הפרובינקיות הרומיות בתקופת רומא הקיסרית, מימי קיסר ועד ימי דיוקלטיאנוס. מומזן התכוון לכתוב כרך חמישי שיתאר את ההיסטוריה הרומית מימי קיסר והלאה, אך כרך זה מעולם לא יצא לאור.

מומזן כתב את הטיוטה של הכרך הראשון בין השנים 1851 - 1853 והיא יצאה לאור ב-1854. העבודה על הטיוטה של החלק השני הסתיימה בשנת 1855, אולם בשל גודלה היא פוצלה לשני חלקים, שהראשון מהם יצא לאור בסוף 1855 והשני יצא לאור באביב של שנת 1856. הכרך האחרון בסדרה יצא לאור בשנת 1885.

"דברי ימי רומא" נחשבת לאחת היצירות הקלאסיות הגדולות שבתחום הכתיבה ההיסטורי ומומזן אף זכה בפרס נובל לספרות על יצירה זו בשנת 1902. בהודעה לעיתונות שפרסמה האקדמיה השבדית, נומקה זכייתו במילים הבאות:

"בעבור היותו היוצר הגדול ביותר בתחום הכתיבה ההיסטורית, ובמיוחד בזכות עבודתו המונומנטלית "דברי ימי רומא".

הספרים יצאו לאור בעברית בשלושה כרכים בהוצאת מסדה, בין השנים תשכ"א - תשכ"ב. הם תורגמו על ידי דוד קלעי, צ. רודי, צ. ויסלבסקי ועמנואל קופלביץ ונערכו על ידי פרופסור א. שליט וד"ר ח. בן-ישראל.