גרשון שופמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גרשון שופמן

גרשון שוֹפמן (1880 - 1972), סופר עברי המשתייך לדור התחייה, צייר.

גרשון שופמן נולד בשנת 1880 בבלארוס, וחי בפולין ובאוסטריה במהלך חייו. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי, ולמד בחדר ובישיבה. מגיל צעיר החל גרשון שופמן לכתוב סיפורים. בשנת 1902 פורסם קובץ ראשון בן שבעה סיפורים בשם "סיפורים וציורים" על ידי בן-אביגדור בוורשה, בהוצאת "תושיה", שם התוודע אל גדולי המספרים היהודים, ובראשם י"ל פרץ. שלוש שנים שירת בצבא הצאר, בעיר הוֹמל. לאחר פרוץ המלחמה בין רוסיה ליפן, נמלט ללבוב, משם שלח את סיפוריו ל"השילוח" (שיצא בורשה בעריכתו של ביאליק) ויותר מאוחר ל"המעורר" בלונדון, בעריכתו של ברנר. בשנת 1914 הוציא את כתביו המקובצים בהוצאת "מוריה" של ביאליק. בשנת 1938, לאחר כיבוש אוסטריה על ידי הנאצים, עלה שופמן עם משפחתו ארצה. בתל אביב פרסם מציוריו ומסיפוריו בדבר ובעם עובד.

שופמן נחשב לאומן הסיפור הקצרצר. סיפוריו הם "דקים", מרוכזים ופיוטיים. שופמן ניחן בהסתכלות חדה וחריפה, ובמילים מועטות, בהן הוא מצליח לתאר אפיזודות מחיי היום-יום. על אף הפסימיות הבוקעת מאחדות ביצירותיו, שופמן חושף בפנינו גם את האור שבנפש האדם. ביצירותיו, שופמן מדגיש רבות את הפואנטה.

המחשה ספרותית המובאת בסיפורו הקצרצר של גרשון שופמן (שנודע בספרות העברית כאמן הספור הקצרצר), "השניים": "בתוך קהל צפוף, בתיאטרון או באולם זמרה יש שלאיש (או לאשה) נעשה רע פתאום והוא נופל מתעלף. רוב האנשים מסביב סוטים מעליו מתרחקים, משתמטים ורק שניים נמצאים תמיד, שחשים לעזרתו".

שופמן קיבל את פרס ביאליק בשנת 1946 ואת פרס ישראל בשנת 1957. נפטר בשנת 1972, בישראל.