גלוריה סטיינם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גלוריה מארי סטיינם (באנגלית: Gloria Marie Steinam; נולדה ב-25 במרץ 1934) היא פמיניסטית, עיתונאית ופעילת זכויות אדם אמריקאית.

תוכן עניינים 1 חייה המוקדמים 2 התעוררות פוליטית ואקטיביזם 3 ביקורת עליה 4 חייה בשנים האחרונות 5 עבודותיה 6 ביוגרפיה 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייה המוקדמים

סטיינם נולדה בטולדו שבאוהיו. אימה רות נונוילר הייתה ממוצא גרמני חלקי. אביה היהודי-אמריקני היה סוחר עתיקות נודד (עם קרבן שאליו הצטרפה משפחתו) ובנם של מהגרים מגרמניה ומפולין. המשפחה התפצלה ב-1944, כשהוא הגיע לקליפורניה על מנת למצוא עבודה בעוד גלוריה חיה ביחד עם אימה בטולדו. כילדה בטולדו היא טיפלה באימה החולה וסייעה לתמוך במשפחתה. הייתה לה גם אחות ששמה סוזן.

גלוריה סטיינם התחנכה בבית ספר תיכון וייט בטולדו, וסיימה את תיכון ווסטרן בוושינגטון הבירה. היא למדה בקולג' סמיט, שם נותרה פעילה. ב-1963 היא הועסקה כשפנפנת פלייבוי במועדון "פלייבוי" של ניו יורק, במטרה לבצע תחקיר לצורך כתיבת מאמר שחשף כיצד התיחסו לנשים במועדונים.

[עריכה] התעוררות פוליטית ואקטיביזם

לאחר שהיא ניהלה סדרת ראיונות עם ידוענים, הוטלה על סטיינם לבסוף משימה פוליטית - לכסות את מרוצו לנשיאות של ג'ורג' מקגוורן, דבר שהוביל אותה לקבלת משרה בכתב העת ניו יורק. במאמרה מ-1962 בכתב העת אסקוויר דנה סטיינם אודות הדרך לפיה נשים מאולצות לבחור בין קריירה לנישואים, מאמר שקדם לספרה של בטי פרידן "המיתוס הנשי" (Feminine Mystique) שראה אור שנה לאחר מכן. היא נהייתה פעילה פוליטית בתנועה הפמיניסטית ונדמה היה כי כלי התקשורת מתייחסים אל סטיינם כמנהיגה פמיניסטית רבגונית. סטיינם הביאה פמיניסטיות ידועות אחרות לקדמת הבימה וחרשה את הארץ לאורכה ולרוחבה בצוותא עם עורכת הדין פלורנס ריי "פלו" קנדי. ב-1971 הייתה מייסדת שותפה של הוועידה הלאומית הפוליטית לנשים כמו גם את "ברית הנשים הפעילות". ב-1972 היא סייעה לייסד את כתב העת הפמיניסטי מיז וכתבה עבור המגזין עד למכירתו ב-1987. ב-1991 ייסדה את כתב העת Choise USA, אשר נרכש על ידי התאחדות הרוב הפמיניסטית ב-2001. סטיינם נותרה בראש התורן כאחת משש העורכות מייסדות ושירתה במועצה המייעצת. בניגוד לסברה הרווחת, סטיינם לא טבעה את מטבע הלשון "אשה זקוקה לגבר כפי שדג זקוק לאופניים".

סטיינם הייתה ב-1974 מייסדת שותפה של קואליצית איגוד העבודה לנשים, והשתתפה בוועידה הלאומית לנשים ביוסטון שבטקסס ב-1977. היא נהייתה עורכת מייעצת של המגזין מיז כשהוא הוחיה ב-1991, והיא הוכנסה להיכל התהילה לנשים הלאומי ב-1993.

בראיון לעיתונות מ-1998 חוותה סטיינם דעתה על שימוע ההדחה לביל קלינטון. כשנשאלה האם יש להדיח את הנשיא ביל קלינטון מכיוון שהוא שיקר תחת שבועה, היא צוטטה כאומרת: "יש לצנזר את קלינטון כי הוא שיקר תחת שבועה אודות לוינסקי בעדותו בתצהיר פאולה ג'ונס, אולי גם בשל טיפשותו במענה שנתן".

[עריכה] ביקורת עליה

סטיינם זכתה להכרה רבה בארצות הברית, ולכן הייתה מטרה שכיחה לאלו שביקרו את הפמיניזם מסיבה כלשהי. בתוככי התנועה הפמיניסטית ביקרוה פמיניסטיות רדיקליות בשל מה שנראה כגישתה הליברלית אשר מוותרת יתר על המידה לפטריארכיה (במיוחד האשימה אותה רדסטוק נגס ב-1975 כי עבדה עבור ה-CIA, האשמה אותה הכחישה. עצם נישואיה בספטמבר 2000 גרמו למחלוקת בין הפמיניסטיות.

[עריכה] חייה בשנים האחרונות

בשנות השמונים ושנות התשעים נקלעה סטיינם לערב רב של אסונות אישיים, בכללם איבחון סרטן השד ב-1986 ו-Trigeminal neuralgia ב-1994. לפי שתי כתבות ששודרו ב-Frontline ב-1995 ובכתב העת מיז, הגנה סטיינם על ילדים שהאמינה כי סבלו מהתעללות מינית משמשים במעונות יום (כגון מקרה מקרמרטין בגן טרום חובה).

ב-3 בספטמבר 2000, בהיותה בת 66, נישאה סטיינם לדיוויד בייל, אביו של השחקן כריסטיאן בייל. החתונה נערכה בביתה של חברתה וילמה מנקולר, שהייתה לפני כן הצ'יף האישה הראשונה של שבט צ'ירוקי. סטיינם ובייל היו נשואים במשך שלוש שנים בלבד קודם שהוא נפטר מגידול בראשו, ב-30 בדצמבר 2003, בגיל 62.

ב-2005 הופיעה סטיינם בסרטה התעודי של ג'ניפר באומגרדנר וגילאין אולדריץ בשם "הייתה לי הפלה". בסרט תיארה סטיינם את ההפלה שהיא עברה כאישה צעירה בלונדון, שם היא חייתה למשך זמן קצר, טרם לימודיה בהודו.סטיינם הייתה גם חברה בתנועה הסוציאל-דמוקרטית של אמריקה, וחברה בוועדה המייעצת של Women's Voice ו-Women's Vote.

כותב השירים והזמר הקנדי כתב שיר בשם "Love Will Save the Day" שכלל sound bites מנאומיה של סטיינם. פתיחת השיר מכילה את הצהרתה כי "זוהי באמת מהפכה", והסיום נקטע בהינתן הציטוט "אנו מדברים על חברה שבה לא יהיו שום תפקידים אחרים מאשר אלו שנבחרו או אלו שמשתכרים עבורם, אנו באמת מדברים על הומניזם. בקרדיטים לסרט V. for Vedanta מוזכר נאום אחרון זה גם כן.

[עריכה] עבודותיה

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] קישורים חיצוניים