גבינת שמנת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| גבינת שמנת | |
 |
|
| ארץ מוצא |  ארצות הברית |
| אזור מוצא | צ'סטר, ניו יורק |
| סוג חלב | פרות |
גבינת שמנת היא גבינה לבנה רכה בטעם עדין. הגבינה מכילה לפחות 33% שומן, והיא בעלת לחות של לא יותר מ-55% וטווח דרגת חומציות שבין 4.4 ל-4.9 .[1] הגבינה נמכרת בצורת קוביות או במיכל. לעתים נהוג להוסיף לגבינה תיבול כגון שום, בצל, שמיר, זיתים, ואף לקס (סלמון מעושן). גבינת שמנת נבדלת מגבינות אחרות בכך שלא מאפשרים לה להבשיל. יש לצרוך את הגבינה כשהיא טריה. הגבינה מהווה מרכיב עיקרי בעוגת גבינה ובקינוחים אחרים. נהוג למרוח אותה על בייגל ולאכול אותה עם לקס.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור השם
פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולשכתב אותו. הסיבה לכך: לא מובן (פירוט בדף השיחה).
לפי יצרן המזון קראפט:
"גבינת שמנת הופיעה בארצות הברית בשנת 1872 כאשר חלבן בעיירה צ'סטר, שבניו יורק, פיתח גבינה עשירה מאי פעם העשויה משמנת וכן מחלב מלא. ואז, בשנת 1880 משווק גבינה מניו יורק בשם א.ל. ריינולדס, החל לראשונה לשווק גבינת שמנת עטופה בנייר כסף. הוא קרא לגבינה גבינת פילדלפיה. השם "גבינת שמנת פילדלפיה" אומץ על ידי ריינולדס עבור המוצר משום שבאותה תקופה, מוצרי מזון איכותיים הגיעו לרוב מהעיר פילדלפיה. מוצרים שהגיעו מפילדלפיה כונו מוצרים בעלי "איכות פילדלפיה".[2]
במקומות רבים בעולם, ביניהם אירלנד וספרד, גבינת שמנת נקראת בפשטות "פילדלפיה". במדינות מסוימות באמריקה הלטינית, ביניהן ארגנטינה, צ'ילה ומקסיקו הגבינה מכונה "גבינת פילדלפיה".
[עריכה] שימוש
גבינת שמנת משמשת במתכונים רבים. במדינות רבות באירופה, נהוג לאכול גבינת שמנת כגבינה לכל דבר ולא כממרח. נהוג להגישה על גבי מגשי גבינה. באיטליה, גושי גבינת שמנת מוגשים בסלטים טריים. ביפן נהוג למרוח גבינת שמנת על גבי קלי. בארצות הברית נהוג למרוח את הגבינה על גבי בייגלים ולחמים מסוגים שונים.
[עריכה] ייצור
תהליך הייצור של גבינת שמנת הוא מורכב. מולקולות של חלבון בחלב מכילות מטען שפה שלילי אשר שומר על החלב במצב נוזלי. המולקולת מייצרות מיסלים סביב חלקיקי שומן וכך שומרות על התחליב. בקטריות חומצה לקטית מוכנסות לחלב הומוגני מפוסטר. בתהליך התסיסה אשר מתרחש בטמפרטורה של 23 מעלות צלזיוס, דרגת החומציות של החלב פוחתת. חומצות אמיניות בשפה של החלבונים מאבדות ממטענם והופכות לבעלות מטען נייטרלי. בכך הופכים המיסלים של השומן מהידרופיליים להידרופיביים והנוזל מתקרש. כ אם הבקטריות נותרות בחלב זמן רב מדי, דרגת החומציות פוחתת עוד, המיסלים מקבלים מטען חיובי והתערובת חוזרת לצורתה הנוזלית. המפתח הוא לחסל את הבקטריות באמצעות חימום התערובת לטמפרטורה של בין 52 ל-63 מעלות צלזיוס ברגע שבו הגבינה הגיעה לנקודה המכונה נקודה איזואלקטרית. תזמון לא מדויק של החימום יוביל למוצר נחות או לא אכיל.
ברם, שינוים עדינים בתזמון של התהליך יכולים להוביל לגיוון בטעם ובמרקם. יתרה מזאת, מאחר שגבינת שמנת מכילה יותר שומן מגבינות אחרות ומאחר ששומן דוחה מים, יש להוסיף מייצבים כגון גואר וכן גומי חרוב כדי להאריך את חיי המדף של הגבינה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] מקורות
- Davis, Joshua (June 2006). Schmear Campaign. Wired.
- Sainani, et al. "Characterization of particles in cream cheese", J. Dairy Sci.
