בית החינוך ע"ש א"ד גורדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בית חינוך לילדי עובדים בצפון ע"ש אהרן דוד גורדון ובקיצור, א.ד. גורדון נוסד ב-1924 (או שמא ב-1933?) ברחוב לסל 7 בת"א (הצפון הישן).

דוגמה למוסד חינוכי בעל מאפינים ייחודיים שהוקמו על ידי המוסדות של המדינה שבדרך. לאחר קום המדינה, ב 1953, ניתן לו אישור לפעול כמוסד ניסויי ייחודי עם דגשים משלו. אפשר להתוכח באיזו מידה האישור הוא מדומה וניתן בגלל הכוחות הפוליטיים החזקים שעמדו מאחורי בית החינוך.

בשנות ה-80 הועבר למבנה סמוך ברחוב הירקון בת"א, ופעיל שם עד היום (2008). היו בו בנין בן קומה אחת לכיתות א, בנין עיקרי שכונה "הבניין הישן" ברחוב לסל פינת ברנשטיין. כנראה שבשנות ה 50 הוקם ה"הבניין החדש" ברחוב ברנשטיין, וביחד עם הבניין הישן ובנין כיתות א איפשר לקים 2 כיתות בכל שכבה. בשנות ה 70 הוקם על עמודים מבנה גדול מבטון להתעמלות. ה"בנין הישן" ומבנה כיתות א נהרסו בשנות ה 90. המבנים האחרים שופצו והותאמו למרכז תרבות ואולפן שקימים שם היום (2008).

לימדו בו, בין השאר, מאיר נוי והמורה רחל. המורה רחל כתבה את המחזה שהעלו כיתות ב כל שנה עם קבלת הספר הראשון. יצחק רבין נמנה על הבוגרים, וגם עלי מוהר. בהתאם לגישה החינוכית אז התקימו בו למדו בו מכיתות א עד ח. רק סמוך להעברתו למבנה ברחוב הירקון, ועם הרפורמה בחינוך שבוצעה אז, הכיתות ז ו ח הועברו ממנו לחטיבת בינים. בתי ספר תיכוניים בהם המשיכו את לימודיהם רבים מבוגריו היו תיכון חדש ותיכון עירוני ה. התימר, אולי גם הצליח, לחנך לערכי עבודה ברוח תנועת העבודה החילונית ציונית, ולפי מורשתו של א. ד. גורדון. בשנות ה 50 הפך לבית ספר ממלכתי בעקבות הנסיון שנעשה אז לבטל את הזרמים בחינוך.

קים "חברת ילדים" שהתימרה לארגן את החיים בבית הספר עם ועדת תרבות, ועד פועל וועדות נוספות. הייתה חלוקה לשכבה בוגרת, עליה נמנו תלמידי הכיתות ה עד ח, והשכבה הקטנה. חלוקה זו התאימה לגודלו של חדר האוכל, שהיה במשך שנים, עד לבניתו של אולם הספורט, האולם היחיד בבית הספר בו ניתן היה לכנס תלמידים רבים תחת קורת גג. התקימה אסיפה שנתית אחת לשנה, בה התכנסו תלמידי השכבה הבוגרת לבחור את הוועד הפועל ולדון בענינים שונים. "מעשים בכל יום" הוקרא מדי יום בארוחה של השכבה הבוגרת. השם מרמז על נסיונו של המוסד לחנך למעשים מרובים ולמיעוט בדיבורי רהב, ברוח העבודה וההסתפקות במועט של א. ד. גורדון. מדי יום ששי התלמידים הגיעו עם החולצה הכחולה שאיפינה את תנועות הנוער העובד. בחדר האוכל, נהגו לערוך לפני סיום הלימודים ביום ששי בצהרים מעין קבלת שבת ובה תמיד שרו בציבור "חולצה כחולה, והיא עולה, והיא עולה על כל העדיים העדיים".

בבית הספר התקים יום לימודים ארוך, עם ארוחה חמה, מדי יום. השכבה הקטנה אכלה מוקדם יותר. החל מכיתות ג היה יום אחד בשבוע מוקדש ליום עבודה. ביום זה התלמידים התחלקו לקבוצות, כאשר שליש אחד של שנת הלימודים הוקדש למלאכת יד מסוג של רקמה ותפירה בחצי אחד של היום, ונגרות בחציו השני. שליש אחר הוקדש לחקלאות והשליש השלישי של שנת הלימודים הוקדש למטבח. על קבוצה זו של יום העבודה הוטל לערוך את חדר האוכל לפני הארוחה, לשמש כסדרנים ותורנים לחלוקת האוכל במהלכה ולפנות את הכלים בסיומה. בשעות הבןקר קבוצה זו עסקה בלימוד במטבח של הכנה של מאכלים שונים. ברוח תנועת העבודה בני שני המינים למדו ועסקו ביום העבודה באותן עבודה. יום הלימודים הארוך והארוחות מומנו בעיקר מתשלומים של ההורים, ובגלל זה הלימודים בבית הספר לא היו זולים. בימי ראשון בבוקר, בין 8 ל 9 נהג מאיר נוי לקים שירה בציבור בחדר האוכל לשכבה הגדולה ובימי שלישי באותן שעות לשכבה הקטנה. לכל תלמיד נמסר בשעת השירה בציבור דף מודפס עם השירים שמאיר בחר לאותו יום. בסוף השנה אוגדו הדפים לחוברת שיבות ונמסרו לתלמידים לפני היציאה לחופשת הקיץ. לפני היציאה לחופשת הפסח נהגו לתת לתלמידים מספר אגוזים על מנת שישחקו בהם במשך כשעה בבית הספר. לאחר מכן התקים בחדר האוכל סדר פסח חילוני בו הושם דגש על חירות וציונות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• פרופיל בית הספר, באתר בית הספר
• בתי חינוך לילדי עובדים, באתר תנועת העבודה הישראלית