בינת ג'בייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בינת ג'בייל, מראה כללי לכיוון דרום, ינואר 1989. ברקע רכס מרון א-ראס

בינת ג'בייל (בערבית: بنت جبيل, תעתיק מדויק: בנת ג'ביל) היא העיר השנייה בגודלה במחוז נבטייה בדרום לבנון, מהווה את בירת נפת בינת ג'בייל במחוז נבטיה, והייתה בשליטת צה"ל במשך 18 שנה.

העיר ממוקמת על גבעה הצופה על בקעת רמייש ליד הגבול הדרומי של לבנון עם ישראל, בגובה 770 מטר מעל פני הים. מתגוררים בה כ־30,000 תושבים, שיעים ברובם. קיימת מחלוקת לגבי מקור שמה: יש הטוענים כי השם ניתן על ידי שבטים תימניים שהתיישבו במקום ונתנו למקום שם המזכיר שמות של ערים תימניות, אחרים טוענים כי שם העיר מלמד על זיקה לישוב גבל הממוקם כ־42 ק"מ צפונית לביירות.

ב־1972 כבשה ישראל את בינת ג'בייל במסגרת מבצע "קלחת 4", שנועד להרחיק את מחבלי אש"ף מגבול ישראל. ב-1978 כבשה ישראל שוב את העיירה במסגרת מבצע ליטני, ומאז ועד מאי 2000 הייתה העיירה בשליטת צבא דרום לבנון (צד"ל), ובה שכנו מפקדות החטיבות המערביות של צד"ל ושל יחידת הקישור ללבנון. במהלך תקופה זאת עבדו רבים מתושבי העיירה בישראל במסגרת תוכנית "הגדר הטובה", והוקמו שם תשתיות שונות, ביניהן מרפאה אזרחית.

במאי 2000, לפני הנסיגה מלבנון, הפכה העיירה למובלעת בשליטת צה"ל, ובליל 23 במאי 2000 נסוג צה"ל מהעיירה. לאחר נסיגת צה"ל נכנס חיזבאללה לעיירה, וחסן נסראללה נשא שם נאום ניצחון שנודע כנאום "קורי העכביש".

במהלך מלחמת לבנון השנייה התנהלו בעיירה קרבות קשים בין צה"ל לחיזבאללה, וכתוצאה מהם נגרם בעיירה הרס רב. מבצע כיבוש העיירה, שכונה "מבצע קורי פלדה", עלה לצה"ל באבדות קשות - בקרב העיקרי נהרגו 8 חיילים ועוד מספר חיילים נהרגו בקרבות אחרים בעיירה. חיזבאללה שילם מחיר כבד יותר, כ־80 מחבלים נהרגו, בהם לפחות 26 מחבלים מחטיבת הקומנדו שלהם למבצעים מיוחדים.