ביל ראסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ויליאם פלטון ראסל (נולד ב-12 בפברואר 1934 במונרו, לואיזיאנה) הוא שחקן כדורסל אמריקאי.

ראסל החל את הקריירה שלו במכללת סן פרנסיסקו והוביל אותה לשתי אליפויות ב-1955 ו-1956. בקיץ 1956 היה ראסל הקפטן של נבחרת ארצות הברית לאולימפיאדת מלבורן (1956) שבסופו של דבר זכתה במדליית הזהב.

בדראפט 1956 נבחר ראסל במקום השלישי על ידי סנט לואיס הוקס (כיום אטלנטה הוקס), אבל הועבר בטרייד לבוסטון סלטיקס. בסלטיקס שיחק ראסל 13 שנים וזכה ב-11 אליפויות, שתיים מהן כמאמן-שחקן.

בקריירה שלו העמיד ממוצעים של 15.1 נקודות ו-22.5 כדורים חוזרים למשחק (שני בכדורים חוזרים רק לווילט צ'מברליין, כאשר בפלייאוף קלט 25 כדורים חוזרים בממוצע למשחק (שיא כל הזמנים). העובדה כי הענקת התואר ל-MVP של סדרת הגמר החלה רק ב-1969 מנעה ממנו בוודאי, לזכות כמה פעמים בתואר זה. לאחר מכן עבר לקריירת אימון בסיאטל סופרסוניקס (1973-1977) ובסקרמנטו קינגס (1987-1988) אבל לא זכה באליפות.

[עריכה] תארים בהם זכה

• 11 אליפויות ב-1957, 1959-1966, 1968 ו-1969.
• 5 פעמים MVP של העונה הסדירה ב-1958, 1961, 1962, 1963 ו-1965.
• פעם אחת MVP של האול-סטאר ב-1963.
• 6 פעמים בחמישיית העונה הראשונה (חמשת השנים בהם זכה ב-MVP ובשנת 1959)
• פעם אחת בחמישיית ההגנה הראשונה ב-1969.
• 12 הופעות במשחק ה-ALL STAR מ-1958 עד 1969.
• מדליית זהב עם נבחרת ארצות הברית באוליפיאדת 1956.
• אחד מחמישים הכדורסלנים הטובים ביותר בהיסטוריה.
• חבר בהיכל התהילה של ה-NBA.
• ספורטאי השנה של ספורטס אילוסטרייטד ב-1968.