ביל טילדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ביל טילדן (10 בפברואר 1893 - 5 ביוני 1953) הוא שחקן טניס, אחד מהגדולים בהיסטוריה, שהיה בשיאו בשנות ה-20 המוקדמות של המאה ה-20, והמשיך לשחק בסבב המקצועני עד לשנות ה-40 של המאה ה-20.

[עריכה] ראשית דרכו בענף

טילדן נולד למשפחה אמידה בפילדלפיה, ארצות הברית ב-10 בפברואר 1893. אביו היה סוחר פרוות ומנהיג פוליטי. ביל צפה בטניסאים בילדותו בהיותו ילד שנולד "עם כפית כסף בפיו". אחיו הגדול, הרב, נחשב לטניסאי המוכשר במשפחה, אבל הוא פרש מהענף בהיותו בן עשרה כדי לללכת בעקבות אביו אל עולם העסקים. כבר כאשר שימש כבול-בוי (Ball Boy) בילדותו לטניסאים בכירים ממנו, הוא שם לב שמשהו לא בסדר במשחק הטניס – אף אחד לא באמת מזיע. לטילדן הקטן, זה נראה לא בסדר. במשך שנים רבות, מהגיעו לגיל 15 ועד לגיל 25, טילדן התאמן בטניס כאחוז אמוק – בכל זאת, הוא מעולם לא היה בשיעור טניס רשמי. הוא דרש שירחיקו ממנו את המאמנים, ואמר שהוא מכיר את הספורט טוב כמו כל אחד אחר, והוא ילמד בעצמו את מה שהוא לא יודע. בתחילת דרכו, לא נחשב טילדן לטניסאי מחונן, וגם שחקני מועדון רגילים לעתים נצחו אותו בלי קושי. מגיל 27 ואילך, הוא הפך לאחד מהכוכבים הגדולים ביותר שעולם הטניס ידע עד לתקופה ההיא, ואחד מהטניסאים המפורסמים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה.

[עריכה] ציוני דרך בקריירה

טילדן שלט בענף באופן גורף, והישגיו בתחום היו רבים. הזכייה הראשונה שלו בטורניר גראנד-סלאם (מושג שלא היה קיים בתקופה ההיא, בה היו רק שני טורנירים גדולים מאוד והם אליפות ארצות הברית הפתוחה ווימבלדון) הייתה באליפות ארצות הברית, בטורניר הזוגות המעורבים עם מארי ק' בראון ב-1913, אז היה טילדן בן 20 בלבד.

הוא זכה באותו התואר שנית בשנה לאחר מכן, אבל לא היה שחקן צמרת ביחידים. אהבתו הגדולה למשחק ושאיפתו לשלמות גרמו לו שלא לשחק באליפות ארצות הברית במשך כמה שנים, כי הוא לא חשב שהמשחק שלו טוב מספיק. הוא הגיע להישג משמעותי ב-1918, כשהוא העפיל לגמר היחידים באליפות ארצות הברית בהיותו בן 25 והפסיד ללינדלי מארי. שנה לאחר מכן, הוא הפסיד בגמר קל יחסית (3-6 4-6 4-6) ל"ביל הקטן" ג'ונסטון, שחקן שיהפוך ליריב הרציני ביותר של טילדן בתחילת שנות ה-20 טילדן כעס על ההופעה המחפירה שהייתה לו מבחינת חבטת גב-היד, והסתגר במגרש טניס של חבר כדי לשפר את החבטה במשך כל החורף.

הוא חזר ב-1920 והפך לשחקן הטוב ביותר שהעולם ראה עד לנקודה זו – בגיל 27 הוא זכה בתואר הגדול הראשון שלו ביחידים בווימבלדון, הישג אותו הוא שחזר ב-1921, וכמו כן הוא זכה באליפות ארצות הברית הפתוחה במשך שש שנים ברצף (1920-1925). טילדן נודע בזכות אינספור הריבים שלו עם התאחדות הטניס האמריקנית, והם אף השעו אותו במשך שנת 1929. מיד לאחר תום ההשעייה, הוא זכה בתואר השביעי שלו באליפות ארצות הברית באותה השנה, ובעונה לאחר מכן הוא זכה בכתר וימבלדון השלישי שלו, לפני שהודיע על פרישתו מטניס חובבני והפך ל"מקצוען" – סבב של שחקנים שהתחרו ברחבי העולם, שיחקו משחקי ראווה והרוויחו כסף "מעל השולחן", בניגוד לכסף שהעביר ידיים רק "מתחת לשולחן" בסבב החובבני.

טילדן לא זכה מעולם בתואר בצרפת, אבל הוא שיחק בטורניר עצמו רק שלוש פעמים, שכן אליפות צרפת הפכה לטורניר הפתוח לשחקנים מכל העולם רק ב-1925. בשלושה נסיונות, טילדן העפיל לגמר ב-1927 וב-1930, והפסיד לרנה לקוסט ולהנרי קושט בהתאמה, ולחצי הגמר ב-1929, גם שם הפסיד ללקוסט.

מלבד ההישגים האישיים המדהימים שלו, שכללו בין השאר שליטה גם בטניס המקצועני, טילדן הוביל את ארצות הברית לשבע זכיות רצופות בגביע דייויס (הטורניר למדינות), החל מ-1920 ועד 1926, מתוכן בשש שנים ברצף (20-25) הוא לא הפסיד משחק אחד ביחידים.

טילדן נחשב על ידי רבים לשחקן הגדול בהיסטוריה – ה"גאון" הראשון שהטניס הפיק. כשהוא בן 52, טילדן גרר את בובי ריגס בן ה-27 (ושזכה בווימבלדון רק שנים ספורות לפני המשחק) למשחק ארוך בסבב המקצועני, וניצח שחקנים כמו פרד פרי ודון באדג' על בסיס קבוע כשהוא הרבה מעבר לגיל 40.

טילדן מת מהתקף לב ב-5 ביוני 1953, כשהוא בודד ועני, לאחר שפעמיים נעצר, הורשע והעביר תקופה קצרה בבית הסוהר ב-1947 ו-1949. ללא טילדן, נאמר שהיה לוקח למשחק עוד שנים רבות להתפתח ולעלות לרמה גבוהה. חשיבותו של טילדן לענף הייתה עצומה – הוא היה אחד מכוכבי הספורט הגדולים בעולם במהלך שנות ה-20, לצד ענקים כמו בייב רות', רד גריינג' ובובי ג'ונס. הוא הוציא את הטניס מהתדמית שבה הוא היה שרוי – תדמית של ספורט ששייך לעשירים, לעצלנים ולרכרוכיים.

[עריכה] הישגים בולטים

• זכייה באליפות ארצות הברית: יחידים 1920-1925, 1929; זוגות 1918, 1921-1923, 1929; זוגות מעורבים 1913-1914, 1922-1923.
• זכייה בווימבלדון: יחידים 1920-1921, 1930; זוגות 1927.
• זכייה באליפות צרפת: זוגות מעורבים 1930.
• זכייה בגביע דייויס: עם ארצות הברית 1920-1926.

טילדן היה הטניסאי הראשון שזכה בעשרה תוארי גראנד סלאם ביחידים, והיה לו את מספר הזכיות הגדול ביותר עד שרוי אמרסון שבר את השיא שלו ב-1966. מספר הזכיות שלו טורנירי גראנד סלאם, טילדן עומד עד היום, כמעט שבעים שנים לאחר סוף הקריירה החובבנית שלו, במקום הרביעי בכל הזמנים עם 21 זכיות, כשמלפניו רק פרנק סדג'מן (22), ג'ון ניוקומב (25) ואמרסון (28).