ביטוח בריאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ביטוח בריאות הוא מושג המתייחס למכלול של ארגונים - פרטיים וציבוריים - אשר מספקים שירותי ביטוח בתחום הטיפול הבריאותי, המניעתי והסיעודי. בסוג זה של ביטוח, המבטח (חברת הביטוח) אמור לשלם למבוטח את ההוצאות הרפואיות במידה וזה הופך חולה, בהתאם להסכם (ה"פרמיה") בין המבוטח למבטח.

בישראל, ביטוח בריאות קיים כיום מתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי, המספק שירותים לכל תושבי ישראל באמצעות קופות החולים. חלק מן הטיפולים היקרים יותר, או אלה החדשניים יותר, אינם מכוסים תחת סל הבריאות, כפי שמכונה המדיניות המתווה את סוגי הטיפולים אשר קופות החולים משלמות עבורם. מדיניות זו הביאה בעבר למחאות, בין היתר מצד חולי סרטן, אשר ביקשו להכליל תרופות יקרות (אשר לטענתם עשויות להציל את חייהם) ב"סל הבריאות" ובכך לחייב את קופות החולים לממנן. רבים מהמבוטחים במדינת ישראל מוסיפים על הביטוח הבסיסי, ביטוח פרטי, המכונה בדרך כלל "ביטוח משלים" ואמור לספק שירותים שאינם מסופקים על ידי קופות החולים.

עובדים זרים בעלי אשרה לעבודה בישראל אינם זכאים לביטוח בריאות ממלכתי, ועל פי חוק אמורים מעבידיהם לרכוש עבורם פוליסות ביטוח בריאות פרטי, שתנאיו פחותים בצורה מהותית מתנאי ביטוח בריאות ממלכתי.

[עריכה] ביטוח בריאות מחוץ לישראל

ישראלים המתגוררים דרך קבע מחוץ לישראל אינם זכאים לביטוח בריאות ממלכתי; ואף נתונים לפרק זמן ללא ביטוח (בהתאם לתקופה שבה לא שילמו דמי ביטוח) במידה וישובו לישראל.

לחלק ניכר ממדינות אירופה, כמו גם קנדה, מערכת דומה לזו בישראל, של ביטוח ציבורי לכלל התושבים. עם זאת, קיימים מודלים שונים. במדינות סקנדינביה או בגרמניה, למשל, מכוסים כמעט כל הטיפולים (ובכלל זאת טיפולי שיניים וחלק משיטות הרפואה האלטרנטיבית). בגרמניה קיימות גם חברות ביטוח פרטיות, ומבוטחים יכולים לבחור בהן (אם כי בחירה זו כרוכה כמובן בתשלומים נוספים). בבריטניה קיים ביטוח ציבורי לכל התושבים החוקיים, ה-NHS ("שירות הבריאות הלאומי", National Health Service). תיפקודו של ארגון זה (ורמת שירותי הבריאות בבריטניה) נתונה לביקורת חריפה ויש הבוחרים להשלים את הביטוח הציבורי בביטוח פרטי. בקנדה פסק בית המשפט העליון ב-2005 כי לקנדים מותר לבחור להשתמש גם בביטוח פרטי. עד אז, הביטוח היחיד שהיה קיים היה ביטוח ציבורי.

בארצות הברית קיים ביטוח ציבורי, אך הרוב המוחץ של המבוטחים אינם זכאים לו. כ-85% מתושבי ארצות הברית הם בעלי ביטוח בריאות (מרביתם יכולים להשיג ביטוח בריאות פרטי דרך מקום העבודה, תוך השתתפות של המעסיק; חלקם - כרבע - מבוטחים בתכניות ציבוריות לביטוח פנסיונרים או אוכלוסיות עניות ביותר).