בטי קרטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בטי קרטר (באנגלית: Betty Carter;‏ 16 במאי 1930 במישיגן - 26 בספטמבר 1998) הייתה מוזיקאית וזמרת ג'אז אמריקאית. היא לא הייתה פופולרית בקרב הקהל הרחב, אך הייתה דמות מוכרת בקרב חובבי הג'אז.

[עריכה] ביוגרפיה

קרטר נולדה בשם לילי מה ג'ונס (Lillie Mae Jones) בעיר פלינט שבמישיגן. בגיל צעיר החלה קרטר בלימודי פסנתר בקונסרבטוריון של דטרויט, ובעודה נערה החלה להופיע עם צ'ארלי פרקר ומוזיקאים נוספים.

ב-1948 קרטר חברה לתזמורת של ליינול המפטון והוא היה זה שנתן לה את הכינוי Betty Be Bop. בגיל 21 נסעה לניו יורק עם התזמורת. במהלך שנות ה-50 פעלה במסגרת קבוצות שונות, והופיעה עם מוזיקאים כמו מקס רוואץ' ודיזי גילספי. ב1958 ו-1959 השתתפה עם מיילס דייויס בסיבוב הופעות.

התקליט הראשון שלה יצא בשנת 1955 עם נגן הפסנתר ריי בריינט ונקרא "Meet Betty Carter And Ray Bryant". בשנת 1956 יצא האלבום השני שלה עם הלהקה של גיגי גרייס. ב-1958 הוציאה אלבום נוסף, שנקרא "I Can Help It". ב-1960 הוציאה קרטר אלבום בשם "The Modern Sound Of Betty Carter" שבעקבות אי הצלחתו החליטה להתחיל בכיוון אחר במוזיקה, בעזרתו של ריי צ'ארלס. ב-1961 הם הוציאו אלבום משותף שהפך פופולרי. השיר "Baby Its Cold Outside" היה הצלחה גדולה והפך ללהיט.

ב-1963 הקליטה בטי קרטר את האלבום “Round Midnight” שהראה צד שונה שלה. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1964, היא הוציאה אלבום בשם “Inside Betty Carter”. למעשה, בין 1961 ל-1968 קרטר לא הקליטה שום אלבום מלבד שני האלבומים הללו ואף שהמשיכה להופיע במועדוני ניו יורק, שמה נשכח. קרטר ילדה שני בנים (מיילס וקגל רדינג), והתרכזה במשפחה שלה על חשבון הקריירה.

ב-1969 בטי הייתה מוכנה לחזור למוזיקה והתחילה להקליט אלבום עם הקלטות חיות בשם “Finally-Betty Carter”. האלבום נחשב לאחת העבודות הטובות שלה למרות שבזמנו הוא לא עורר הרבה עניין, כך גם ההקלטה החיה השנייה שנקראה “Round Midnight”. כשבטי לא הצליחה לעורר עניין בקהל היעד והתעייפה מלהשביע רצון את חברות התקליטים שלה היא מצאה פתרון - להקים חברת תקליטים משל עצמה. החברה שהוקמה ב-1971 נקראה Bat Car ושם עשתה בטי קרטר את ההקלטות שלה עד לשנת 1988 אז חתמה עם חברת ההקלטות החדשה שלה Verve. בחברת הקלטות זו היא הוציאה כמה מהאלבומים הטובים שלה ( The Betty Carter Album, I Didn’t Know What Time It Was, Now Its My Turn, Betty Carter At The Village Vanguard). ב-1979 ההקלטה “The Audience With Betty Carter” נחשבה לאחת מהקלטות הג'אז הווקליות ההטובות שנעשו.

הופעותיה בפסטיבל הג'אז בשנים 1977 ו-1978 עזרו לה להגיע למקום מכובד בעולם הג'אז, לא רק מבחינה ווקלית אלא גם כמגלה כשרונות חדשים כמו John Hicks, Mark Shim ועוד. בשנות השמונים היא הקליטה ב-Bet Car את “Whatever Happenend To Love?” בנגינה משותפת עם אגדת הג'אז Carman McRae שהוקלט חי בסדרה של פגישות בסן פרנסיסקו ב-1987.

ב-1988 חברת Verve שחיפשה אחר זמרי ג'אז שלא הוערכו כהלכה מצאה בה ענין. החברה החתימה את בטי קרטר על חוזה ומיד התחילה להוציא מחדש את מרבית החומר החדש שלה. באותה שנה היא פרצה בחזרה לסצנת הג'אז הפופולרית עם האלבום “Look What I Got” – האלבום עליו קיבלה את פרס הגראמי היחיד שלה. בעשור הבא בטי קרטר הקליטה מספר הקלטות שהתאפיינו בצליל יותר בוגר.

ב-1990 הייתה מועמדת לגראמי על “Droppin Things”, וב-1992 על Iits Not About The Melody. היא המשיכה לשתף צעירים במרבית האלבומים שלה חוץ מהאלבום “Feed The Fire”, שנחשב על ידי רבים כעבודה הכי טובה שלה מאז Audience. קרטר המשיכה לפתח מוזיקאים חדשים בתוכנית Jazz Ahead שנוסדה ב-1993 שהביאה מוזיקאי ג'אז לא ידועים לניו-יורק על מנת לעבוד איתם. הופיעה בבית הלבן ב-1994 והייתה כוכב הערב בחגיגת יובל ה-50 של חברת Verve ב-קרנגי הול. המשיכה ללמד עד למותה מסרטן בלבלב ב-26 בספטמבר 1998.