בועה (כלכלה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בועה כלכלית (או: בועה פיננסית) מתרחשת כאשר מחיר השוק של נכס פיננסי (כגון סחורות, מניות או נדל"ן) מאמיר לרמה גבוהה בהרבה מהשווי הכלכלי האובייקטיבי של הנכס, הנגזר מהתועלת הכלכלית שניתן להפיק ממנו או תזרים המזומנים העתידי שהוא צפוי לשלם לבעליו. תופעת הבועה היא מחזורית: אחת לכמה עשרות שנים היא חוזרת על עצמה בהבדלי מיקום גאוגרפי, נכס והיקף. אולם האופן שבו היא מסתיימת זהה כמעט בכל פעם: הבועה "מתפוצצת" ומפולת תלולה במחירי הנכסים מביאה למשבר כלכלי ולאובדן ממונם של רבים.
[עריכה] הגורמים להווצרות בועות
על פי רוב נוצרות בועות לאחר הופעתה של טכנולוגיה חדשה או רעיון עסקי חדש, המשלהב את דמיונם של המשקיעים וגורם להם לזנוח את השיטות המסורתיות והבדוקות להערכת שווים של נכסים וחברות, לטובת ראייה אופטימית מדי של הפוטנציאל הגלום בחידוש. כך למשל קרה ב-1687, כאשר משלחת ימית בראשות ויליאם פיפס משתה אוצר זהב ספרדי טבוע בחופי אמריקה. ספקולנטים בריטים מיהרו להשקיע את הונם בחברות חדשות שהוקמו כדי לחפש אוצרות דומים. מיזמים אלה כשלו וגררו איתם למפולת את שוק המניות הצעיר של לונדון. כשלוש מאות שנים לאחר מכן עטו המשקיעים באופן דומה על מניותיהן של חברות אינטרנט בבורסת הנאסדאק, שרק הטובות (והמעטות) שבהן שרדו את המפולת שבתום הבועה.
גורם נוסף שבלעדיו לא מתרחשת בועה היא זמינותו של אשראי זול, ונכונותם של בנקאים להקצות אותו ללווים מפוקפקים, שבימים כתיקונם לא היו נחשבים ראויים לו. בתנאים אלה יכולים הספקולנטים לרכוש את הנכס הבועתי לא רק בכסף שיש להם, אלא גם בכסף שאין להם, ולנפח את מחירו עוד ועוד. כאשר הם יכולים לקבל גם הלוואות כנגד הנכס עצמו (כלומר לרכוש, למשל, מניה ב-100 שקלים ולקבל הלוואה בגודל דומה, שהמניה משמשת כערבון כנגדה), נוצר מעגל קסמים שיכול לדחוף את מחיר הנכס כמעט לכל גובה. דוגמה מפורסמת לבועה שהונעה על ידי אשראי שכזה, היא בועת הים הדרומי (1720). במקרה ידוע לשמצה זה הייתה זו החברה עצמה, שהלוותה למשקיעים את הכסף לרכישת מניותיה.
גורם חשוב אחר בהווצרותן של בועות הוא טבע האדם. מאפיין ידוע של בועות הוא שהן מתחילות בעליית מחיר ראשונית, שבה מעורבים משקיעים מתוחכמים יחסית, הגוררת אחריה עדר של משקיעים מנוסים פחות, הנמשכים אחר הרווחים המתפרסמים בתקשורת או עוברים מפה לאוזן. רבים מאותם משקיעים טוענים שהם רוכשים את הנכס בידיעה שמחירו גבוה מדי, מתוך כוונה למכור אותו ל"טפשים גדולים יותר" מהם שיגיעו אחריהם. כאשר מגיע לבסוף השלב שבו טיפש אחרון מחזיק בידו נכס מנופח לאין שיעור, וסופג את ההפסד, אזי רבים מהמשקיעים המתוחכמים יותר כבר הצליחו לממש את אחזקותיהם ברווח גדול, ולחמוק מהמפולת. אולם חוכמה כשלעצמה אינה ערובה להצלחה שכזו: המדען הדגול אייזק ניוטון הפסיד כסף רב בבועת הים הדרומי. לאחר מכן סיכם את חוויתו זו באומרו: "אני יכול לחשב את תנועת הכוכבים, אבל לא את טירופם של בני האדם".
[עריכה] בועות מפורסמות
- שגעון הצבעונים ההולנדי, בשנות השלושים של המאה ה-17
- בועת הים הדרומי, בריטניה, 1720
- בועת הרכבות הבריטית בשנות הארבעים של המאה ה-19
- בועת הדוט-קום הגלובלית, 1995~ - 2001
- כלכלת הבועה היפנית של סוף שנות השמונים של המאה העשרים
