אנרי דיטייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנרי דיטייה Henri Dutilleux (נולד ב-22 בינואר 1916 באנז'ר, צרפת) הוא מלחין צרפתי, מן הבולטים במחצית השנייה של המאה ה-20.

דיטייה מלחין במסורת של מוריס ראוול, קלוד דביסי ואלבר רוסל, אבל בסגנון ייחודי לו. תפוקתו קטנה יחסית, אבל איכותה ומקוריותה הקנו לו מעמד בינלאומי.

[עריכה] חייו

בנעוריו, למד הרמוניה, קונטרפונקט ופסנתר אצל ויקטור גלואה בקונסרבטוריון דואיי לפני שיצא להמשיך את לימודיו מ-1933 עד 1938 בקונסרבטוריון של פאריז.

דיטייה זכה בפרס רומא בשנת 1938 על הקנטטה L'Anneau du Roi ("טבעת המלך"), אבל לא השלים את תקופת שהותו שם בגלל מלחמת העולם השנייה. במשך שנה שירת כחובש בצבא ואחר חזר לפריז ב-1940, עבד שם כפסנתרן, מעבד ומורה למוזיקה ובשנת 1942 ניצח על המקהלה של האופרה של פריז.

דיטייה עבד כראש הפקות מוזיקה ברדיו צרפת משנת 1943 עד 1963. הוא כיהן כפרופסור לקומפוזיציה בבית הספר הגבוה למוזיקה בפריז משנת 1961 עד 1970. הוא התמנה לסגל הקונסרבטוריון של פריז בשנת 1970. בין תלמידיו המלחינים הצרפתים ז'ראר גריסי ופרנסיס באיה והמלחין הקנדי ז'אק הטי.

[עריכה] השפעות וסגנון

ביצירותיו של דיטייה ניכרת השפעתם של מלחיני עבר צרפתיים כמו דביסי וראוול אך גם של בלה בארטוק ואיגור סטרווינסקי. גישתו לסריאליות בעייתית יותר. הוא התייחס אומנם להתפתחויות שחלו במוזיקה העכשווית ומיזג כמה טכניקות סריאליות ביצירותיו, אך גם הוקיע את ההיבטים הקיצוניים וחסרי הסובלנות של התנועה. כמלחין עצמאי, דחה תמיד כל ניסיון לשייך אותו ל"אסכולה" זו או אחרת. יצירותיו ממזגות מסורות של מלחיני עבר עם חידושי המוזיקה שלאחר מלחמת העולם השנייה ומתרגמות אותם לצביון הייחודי של סגנונו הוא. ביצירתו אפשר להבחין גם בהדים לג'אז, ודוגמה לכך הוא המבוא לקונטרבס בסימפוניה הראשונה שלו והשימוש שהוא עושה במקצבים סינקופטיים.

כמה מסימני ההיכר של דיטייה כוללים מרקמים תזמורתיים מעודנים מאוד, מקצבים מסובכים וזורמים, העדפה לאטונאליות ומודאליות על פני טונאליות ווריאציה הפוכה, שבה הנושא איננו נחשף מיד אלא מתגלה בהדרגה ומופיע בשלמותו רק אחרי כמה חשיפות חלקיות, מגששות. המוזיקה שלו נותנת גם תחושה חזקה מאוד של מבנה וסימטריה. דבר זה ניכר בייחוד מנקודת מבט "חיצונית", כלומר, בארגון הכולל של הפרקים השונים או החלוקה המרחבית של הכלים השונים, אבל הוא מתגלה גם במוזיקה עצמה (נושאים, הרמוניות ומקצבים משקפים, משלימים או מנוגדים זה לזה).

רוב יצירותיו נושאות אופי חלומי, פיוטי במיוחד, שעושה אותן קליטות ונגישות יותר מאלה של מלחינים רבים אחרים מן התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. ניכרת בהן גם השפעת הציור והספרות, כגון עבודותיהם של וינסנט ואן גוך, שארל בודלר ומרסל פרוסט.

שאיפתו לשלמות גרמה לו להשמיד חלק ניכר מיצירותיו, משום שלא ענו על דרישותיו ליושרה אמנותית. אלה שהוציא לאור עוברות במקרים רבים שינויים והתאמות גם לאחר פרסומן.

בימים אלה, בגיל 90, דיטייה עוסק בחיבור יצירה למען הזמרת האמריקאית רנה פלמינג.

[עריכה] ראו גם

רשימת יצירותיו בוויקיפדיה האנגלית.