אנטי גיבור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנטי גיבור הוא מושג בשיח התרבותי הפוסט מודרני בתורת הספרות המודרנית, בקולנוע, בפוליטיקה ובמוסר.

[עריכה] האנטי גיבור בספרות ובקולנוע

ביצירה הספרותית ובקולנוע, דמות האנטי גיבור היא דמות מרכזית, שאינה מנהלת כל מאבק אקטיבי, נשלטת על ידי אחרים ועל ידי המאורעות החיצוניים בסיפור, ואיננה ניחנת בכריזמה או בזוהר כלשהו.

בניגוד לדמות ה"גיבור" דמות זו לא ניחנת בתכונות המיוחסות לגיבור, כאומץ, יושר ועוד. דמות ה"אנטי גיבור" היא לעתים דמות פסיבית, כנועה או מופנמת, שהעולם מתאכזר אליה, דמות שאין לה שליטה על מהלך חייהם של הסובבים אתה, ועל מהלך חייה עצמה. במקרים אחדים מייצגת דמות האנטי גיבור את דמות הנבל בסיפור.

בעוד הגיבור מייצג את השאיפה להתעלות מעל החולשות האנושיות, האנטי-גיבור מגלם דווקא את החולשות האנושיות. למרות שדמות זו נכשלת במאבק עם כוחות חזקים ממנה, חיצוניים או פנימיים, ולעתים דווקא בזכות זאת, היא עשויה להצליח ליצור רגש הזדהות אצל הקורא.

[עריכה] האנטי גיבור בשיח הציבורי והפוליטי

הראיה הפוסט מודרנית הביקורתית, שהביאה לשינוי משמעותי בשיח התרבותי בספרות ובקולנוע, השליכה במקביל על השיח הפוליטי והמוסרי, בתרבות המערב.

במרכז שינוי זה עומדת ההתמקדות בקורבנות על חשבון העיסוק בגיבורים, ומתן יחס מועדף, מבחינה מוסרית, לחלש הנחווה כצודק תמיד. בראיה הביקורתית הפוסט מודרנית, לעתים קרובות מייצג הקורבן והחלש את הצדק ואת המוסר. כתוצאה מכך - דווקא הקורבנות, ולא הגיבורים, הם הממלאים לעתים את התפקיד הראשי בסיפורה של הפוליטיקה העכשווית.

ניתן לאתר את ההזדהות עם האנטי גיבור בשיח הפוליטי הציבורי, כבר בספר "אוריינטליזם" של אדוארד סעיד בשנות ה-50 של המאה ה-20. שיח ציבורי כזה איפשר לתנועות מחאה חברתיות שונות, כדוגמת הפנתרים השחורים ואחרים, לפרוץ לתודעה הציבורית. ניתן לומר שכיום, בראיה המערבית, במידה רבה נחווים הפלסטינים כ"אנטי גיבור" בסכסוך הישראלי פלסטיני, ולכן נתונה אהדה רבה במערב דווקא כלפיהם.