אמצעי לאחסון מידע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמצעי לאחסון מידע, הוא אמצעי לרישום או אחסון מידע.
ברישום המידע אפשר להשתמש בכל צורה של אנרגיה. אמצעי האחסון יכול לאגור מידע, תהליכים הקשורים במידע או שניהם יחד. האמצעי האוגר את המידע נקרא מדיה. הכינוי המקובל בעברית לאמצעי אחסון הוא מדיה (ברבים - מדיות) - שיבוש מוזר, שהרי media, בלטינית ובעקבותיה באנגלית, היא צורת הרבים של medium. מדיה יכולה להיות קיר מערה של האדם הקדמון או זיכרון הבזק מודרני.
[עריכה] מדיות קדומות
עד למאה ה-20 השתמש האדם בשתי דרכים עיקריות לאחסון מידע: חריטה וכתיבה.
בחריטה ניתן להשתמש בכל בכל מצע שהוא רך דיו כדי לאפשר את החקיקה בו, וקשה דיו כדי לא להתפרק כתוצאה מהתהליך. בעבר השתמשו באבנים וסלעים מסוגים שונים, בלוחות אבן שנחצבו למטרה זו, ובחרסים שהוכנו כמצע. כיום משתמשים בחריטה לאחסון מידע בעיקר עבור כיתוב על גבי מצבות.
המדיות ששימשו כמצע לכתיבה היו מגוונות אף הן. בתחילה השתמשו במצעים מוכנים כעלים, גזעים וקירות טבעיים. עם התגברות הצורך במצע נייד החל האדם לייצר מצעים במיוחד למטרה זו. בעת העתיקה היו נפוצים הפפירוס והקלף (עור בהמה שעבר עיבוד) כמצעים לכתיבה. מאוחר יותר נכנס לשימוש הנייר, שהוא חומר המבוסס על תאית עץ. נייר הוא המצע העיקרי לכתיבה בימינו.
[עריכה] מדיה דיגיטלית
בין האמצעים לאחסון מידע יש כאלה המהווים חלק בלתי נפרד ממארז המחשב (דיסק קשיח הוא העיקרי בקטגוריה זו), ואחרים הניתנים להעברה בקלות רבה ממחשב למחשב. יש אמצעים שניתן לכתוב עליהם פעמים רבות (דיסקט, למשל) ואחרים שניתן לכתוב עליהם רק פעם אחת, אך לקוראם פעמים רבות (CD-R למשל).
אפשר לחלק את המדיות הדיגיטליות לפי הטכנולוגיה בה הן עובדות:
- מדיה מגנטית:
- מדיה אופטית:
- מדיית זיכרון הבזק
מאפיין של כל סוגי המדיה הוא היותם אמצעי "לא נדיף", כלומר הם אינם מצריכים חשמל באופן מתמיד על מנת שהמידע שעליהם לא יימחק. עם זאת עלול להיגרם למידע שעליהם נזק אם ניתוק החשמל מתבצע בזמן כתיבה עליהם. להבדיל "מזיכרון נדיף", המצריך הפעלת אמצעים חשמליים עליו באופן מתמיד על מנת שהמידע שבו לא יימחק, הזיכרון הפנימי של המחשב הוא אמצעי נדיף - ברגע שנכבה את המחשב תוכנו נמחק, ולכן נחוץ אמצעי לאחסון מידע כדי לשמר את תוצאות העיבוד שנעשה בזיכרון.
