אלי תבור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלי תבור (נולד בשנת 1939) הוא עיתונאי ותסריטאי ישראלי.
אלי תבור נולד בתל אביב בשנת 1939. בשנות החמישים שימש כעיתונאי בהעולם הזה וככתבו הצבאי.
ב-1 בינואר 1958 נחטף אלי תבור על ידי אלמונים והוחזק על ידם במשך יממה אחת. עורך העולם הזה אורי אבנרי, ייחס בשבוענו את החטיפה לשב"כ, שנגדו ניהל בשבוענו מלחמה תקשורתית ונהג לכנותו בשם "מנגנון החושך". ברבות השנים ניתן הסבר אחר לאירוע והוא כי החטיפה הייתה קשורה לאירוע רומנטי בחייו של תבור.
ביום הכיפורים תשל"ד, 6 באוקטובר 1973 , בשעה 2 בצהרים נכח אלי תבור בפגישת הכתבים הצבאיים עם ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא שבמהלכה הגיעה הידיעה כי פרצה מלחמת יום הכיפורים.
אלי תבור היה אחד מבין קבוצת עיתונאים (שכללה מלבדו את אורי דן, ישעיהו בן פורת, יהונתן גפן, חזי כרמל ואלי לנדאו) שפירסמו בשנת 1973 את הספר "המחדל", שהיה הספר הראשון שנתפרסם מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים ובו ביקורת על מחדליה ותיאור עז משדות הקרב, על החללים, הנפגעים ואבדן הציוד שהיו בהם. הספר עורר בזמנו הד רב בדעת הקהל.
בנוסף לעבודתו העיתונאית הפך אלי תבור לאחד התסריטאים הפוריים ביותר של הקולנוע הישראלי. הוא נודע בעיקר כתסריטאי של חלק מסדרת סרטי אסקימו לימון והם: "אסקימו לימון" (1978), "יוצאים קבוע" (1979), "שיפשוף נעים" (1981), "ספיחס" (1982) ו"רומן זעיר" (1984).
סרטים ישראליים אחרים שהוסרטו לפי תסריטיו של אלי תבור הם: "כל ממזר מלך" (1968), "סלומוניקו" (1972), "נחצ'ה והגנרל" (1982), "צ'רלי וחצי" (1974), "יהיה טוב סלומוניקו" (1975), "חגיגה בסנוקר" (1975), "בוא נפוצץ מיליון" (1977), "סרט וארוחת בוקר" (1977), "סלסה" (1978), "אמי הגנרלית" (1979), "אהבה אילמת" (1982), "כביש ללא מוצא" (1982), "מבצע שטרימל" (1984) ו"עדות מאונס" (1984).
